לפתוח חלון

לנשום את האביב

את ההתחדשות

ולזהות את האוויר כממוחזר

כדחוס באנרגיות, תקוות, ואכזבות מהעבר

האישי, הכללי, שלי ושל העולם.

להבין שהקיום מסתובב על אותו ציר

שאין חדש תחת השמש

שהרוח שנשבה פה אתמול, נושבת עכשיו במקום אחר

והכאב של אז יחזור לומר שלום

וזה לא מבאס

כמו שזה עושה לי להוריד רגל מהגז

ולהבין שהמורכבות פה כדי להשאר

אז מה שלא הספקתי היום, ישאר לי לזמן הבא

או הבא אחריו

והבלתי מספק

הופך לסביר פלוס בהחלט. 

חג שמח!