ההפגנה בחוץ
שני מטר מתחת לאף שלי.
כוכב נולד, הגמר
בסלון לידי.
ואני בחדר הקטן עם האור הקטן והג'אז ברקע. אין רגעים מתוקים יותר מהבריחות האלו - אל תוך הפנטזיות האישיות, אל תוך העולם השני, החיים השניים המושלמים שניתן להרגיש כמעט כאילו הם מעבר לקיר, ואני יכולה ללחוץ על כפתור ולהגיע לשם.
היה לי אתמול בלילה חלום שהתעוררתי ממנו חרמנית. רציתי לחזור אליו כל כך חזק, שניסיתי גם בלילה שלאחר מכן להירדם עם המחשבות על החלום ההוא....
הגעתי לעבודה חדשה במשרד, בבית עם שתי קומות, והיה שם כל מה שרציתי- בית חלומות מדהים כזה משונה, כמו איזה סרט של טים ברטון. ושם היה מעסיק מבוגר ונחמד, שהכיר לי את העוזר האישי שלו שאליו הייתי צריכה להיצמד. והוא היה מעט חנוני, צעיר אבל קצת יותר מבוגר ממני, ואני נמשכתי אליו ברמה שאני לא יכולה להסביר.. משהו בעיניים שלו עשה לי את זה, רציתי אותו כל כך והוא כאילו קלט את זה ממני איך שהכרנו לראשונה..
ניסיתי למשוך אותו אליי , והוא ניסה להרגיע אותי עם החיוך המטריף שלו.. לשחק אותה קריר.. עד שבסוף הוא נכנע לי והתחלנו לעשות משהו שאני לא יודעת מהו.. כי החלום נגמר לי!!! התעוררתי עם תחושת האופוריה כאילו ממש הייתי שם באמת.
למה אי אפשר לשלוט בזה כמו במטריקס... מה הייתי עושה לו...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
BiDramaQueen