עשיתי את זה. אמרתי לך הכל.
לא בדיוק אמרתי, שלחתי בסמס..
וגם לא בדיוק הכל,
כי לא סיפרתי לך כמה כתבתי עלייך
ואיך אני כועסת שפשוט נעלמת
כתבתי שאני מתגעגעת אבל לא הסברתי כמה
ככה שאף לא תדע כמה זה שורף.
ביקשתי אותך בחזרה בסמס ארוך ומייגע
שדרש ממני טונות של אומץ וקילומטרים של דרך שעברתי לבד
ביקשתי שכמו פעם
נצחק ונדבר והכל יהיה מותר
כי זה הרי אנחנו, כתבתי
וקיבלתי בחזרה סמיילי מבועת
ורבע שעה של כתיבה ומחיקה של התגובה שלך
שמסתכמת ב״באתי לכתוב לך אבל אני לא במצב להסביר את עצמי״
אתה אף פעם לא במצב, כתבתי
וצעקתי בתוכי עד שהתחילו הדמעות
ואני שוכבת במיטה עם הגורה שאימצתי, התינוקת שלי
שמבינה כל כך אז היא פשוט נשכבת לידי
מלקקת ממני את הדמעות ואפילו הפצעים
שפתחת בי שוב בלי למצמץ.
אמרתי את שלי
הבהרת את שלך
לילה טוב טיפש.
I hurt myself today
to see if I still feel
I focus on the pain,
the only thing that's real
Beneath the stains of time
the feelings disappear
you are someone else
I am still right here
בבלוג זה
בכל הבלוגים
