שעות חולפות
ימים נאספים
שבועות נספרים
וכבר חודש וחצי שאני בצבא
המדים טיפה יותר דהויים והנעליים כבר סדוקות
הבסיס הופך לבית
והחצר היא הדיונות
הנשק לשותף שלי למיטה
ורוני לחברה הכי טובה
הפלייליסט מצטמצם לשירים עם המילה "הביתה"
ואמא היא מקור הכוח הכי גדול שקיים,
לאט לאט הדמעות של ראשון בבוקר מתייבשות מהר יותר
והחיוך עולה טיפה יותר מוקדם
והופך לצחוק מתגלגל בין מסדרים ושיעורים
ועוד ימים חולפים
והתלות בפלאפון הופכת לציפייה
להודעות מחברים, מאמא וממך
שחזרת אחרי כל כך הרבה שנים, כשעוד היית הנשיקה הראשונה
אחר
שומר עליי שם חזקה.
ועוד ימים חולפים
והגיעו החגים, תחילת שנה
עם שאיפות ופחדים ותקוות משלה
ורק ברגעים שקטים בחושך, ספורים
לפני שאני נופלת לשינה
חוזרת אליי אני מפעם ומזכירה
ואני עומדת מולה, מסתכלת לה בעיניים
לוחשת לה, אומרת
עברתי שוב שינוי משמעותי
אני שוב קצת אחרת.
"ותדע להעביר את הלילות בין ללטף את הפצעים ולטפס על הקירות, למצוא את כל מה שאבד לה שם בדרך, זה ישרוף קצת וישכח.."
"ותיגע, היא תדע איך זה לטבוע בתוך השלוליות הנסתרות ולפתוח את הפצעים מהם למדה כבר להרפות, למצוא את כל מה שאבד לה שם בדרך
זה ישרוף קצת וישכח.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
