ערב ראש השנה הגיע
ההתחלה החדשה שכולם כל כך חיכו לה
שתביא איתה אוויר אחר, נשימה עמוקה יותר
כוח לא מוסבר שממלא את כל הגוף באופטימיות כמעט פתטית..
אז אני נכנסת לפאב הכי מלא באיזור והלב שלי דופק
אני יודעת שאתה שם, בין כל האנשים
כבר עשר דקות שאני מכינה את עצמי מראש
וחודשים של התלבטות מה יביא איתו הרגע
של לראות אותך שוב
ופתאום אתה מרחק של עשרה אנשים ממני
נשימה אחת מפרידה בינינו
ואני שוקלת לברוח
מתפללת להעלם.
אוטוסטרדה של מחשבות חותכת לי את הראש
ודוממת כשאני שומעת את הקול של חבר שלך קורא לי
אז אני הולכת ורואה מולי את כל החבורה
כל מי שגידלו אותי והפכו אותי למי שהייתי לפני הגיוס
למי שהייתי כשהייתי שלך והתאמתי לך באופן מושלם כמעט
הוא מחבק אותי ושואל מה חדש מציין שהתגייסתי
ואני מהנהנת בחיוך לא מרוכז
מרגישה את המבט שלך חודר לתוכי ועובר במקומות הכי סודיים
אני שומעת צעדים כמו בחלום
והדבר היחיד שהופך אותן למוחשי הוא הריח שלך שמתקרב
אתה עוטף אותי ואני פשוט עומדת שם
לא מושיטה יד, לא ממצמצת, בקושי נושמת
״אני בסדר, באמת״
מתחמקת מהמבט החוקר שלך
ממלמלת ״אני בסדר, אני בסדר, הכל בסדר״
מסתובבת ונעלמת בין האנשים
מרגיעה את הדופק עם כל שוט שיורד.
היום,
שלושה ימים אחרי
הצחוק שלך עוד מהדהד בי
אני מרגישה את הידיים שלך חובקות את כולי
המבט שלך עוד בתוכי
והמילים שלך..
המילים שלך ספק מלטפות ספק חותכות.
לפחות עכשיו אני יודעת שהצלחתי לעמוד מולך
שלא ברחתי
שהסתכלתי לך בעיניים ולא הראיתי לך כמה אתה בפנים.
אני יודעת שאני מתגעגעת לחבר הכי טוב שלי
אבל שהאהבה שהייתה לי כבר לא נמצאת
רק געגוע למקלט הזה, לשקט, לברור והידוע שהיה לי איתך.
שנה טובה רחוק שלי,
מי יתן ותמצא לך מקום בטוח כמו שהיה לך איתי,
שנינו יודעים שאתה צריך את זה..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
