Hometown Glory

זו שוב תקופה כזו..

כן שוב פעם מכה אחרי מכה

אחד הולך ואחד בא

ואז גם הוא הולך, 

ככה אלה התקופות שלי.

כבר שבועיים שתחושה של חוסר התמצאות מציפה אותי

כמו ילדה קטנה שהלכה לאיבוד בסופר

אני אבודה.

אני מנסה להיזכר מאיפה באתי

להבין לאן אני צריכה ללכת

מה אני מחפשת, צריכה ורוצה

מנסה ולא מצליחה

רק מרגישה את הדמעות ממשיכות לחנוק

ואת המילים שרוצות לצאת פשוט לא מצליחות

אין להן באמת משמעות

כמו רשימה בסופר

נקודות נקודות של המון דברים קטנים 

ששוברים אותי עוד טיפה כל פעם..

ראיתי אותו בסופר לפני יומיים.

האדם היחיד שמפחיד אותי.

 אני שונאת סופרים.