כשהיא שואלת אותי מה שונה
בכל פעם מחדש אני עונה שאני לא יודעת
שזה פשוט אחרת
ולא ברור למה דווקא אליו אני ממשיכה לחזור..
וכשהיא שואלת למה
אני נבוכה ואומרת שגם אני לא מבינה
שזה פשוט ככה
אבל מכולם רק הוא מחדיר בי שקט
ודווקא הוא
שפגע לי באמון כל כך הרבה
דווקא הוא
גורם לי להאמין שוב
בו ובי ובנו ובמה שאיבדתי כבר מזמן..
רק לו יש את המילים הנכונות ואת הכוח
להעלות לי חיוך או לשבור אותי
רק הוא יודע
ואני ממשיכה אחריו כמו בעיניים עצומות
מתגעגעת ורוצה
ולא מוכנה לוותר מהפחד
כי הרי בכל אחד יש מהרע אבל רק את שלו
אני שוכחת בכל פעם מחדש.
בשבילו אני משתדלת
נלחמת
לא לברוח לא לפגוע לא ליפול להרגלים ישנים,
מתעקשת להכיר בגעגוע
ולא להעלם ממנו..
בזכותו חיוך זה קל, שיתוף זו הקרבה לגיטימית
והתרגשות כבר לא דביקה מידי
"אתה מבין?
הייאוש נעשה יותר נוח.."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
