אני כועסת.
אני רוצה לצרוח חזק כל כך שכולם יעצרו לרגע את המירוץ המשוגע וחסר הטעם הזה.
הם רצים, ממהרים קדימה והלאה
לכאוב זה אסור אז משנים כיוון ורצים הכי מהר, הכי רחוק
שוכחים את עצמנו בדרך.
להכנע זה אסור אבל להשתמט מותר?
להרעיב זה נורא אבל רזון זה לגיטימי?
עשרה אנשים בחדר בלי מיטה זה בלתי נתפס אבל הומלסים כן?
להתעלל, להשפיל, לרצוח..
מה ההבדל בין התינוק שמשכו מתוך הידיים של אמא לפני 70 שנה
לתינוק שמצאו מת לפני שבוע לבד בדירה?
תמונה בפייסבוק, ציטוט או סיפור, זה חובה ביום השואה אבל לפתוח עיתון קצת פחות?
אני רוצה לצעוק שיתעוררו כבר מהצביעות המגעילה הזאת.
בני אדם הם החיות הכי רעות בטבע
יש להם מלא צרכים וטיפת הצדקה לשליטה בהם.
תפתחו את העיניים
תצעקו
תעצרו
תשלטו
תסתכלו על הדברים הקטנים
תבינו שאני כועסת כי אנחנו מגנים תופעה שלא נעלמה
והיא בתוכנו, בודדת אומנם
אבל ההורג או הפוצע נפש אחת כאילו המית עולם ומלואו לא?
אני כועסת כי החברה האנושית אדישה וחולה
ואנחנו רק רצים קדימה,
עדר של שוטים.
בשבילם, למענם, להנצחתם של אלו שסבלו ונרצחו בשואה
קומו ותשנו.
זה המעט שאנחנו חייבים להם ולעצמנו.