Hometown Glory

אני לובשת את הג'ינס השחור שלי.

לא לבשתי אותו מאז הלילה ההוא בעבודה שהתחיל להיות חם מידי

ושהבנתי שאתה כבר שלי.

אז שוט ראשון -

להכנס לאווירה ולהשקיט זיכרונות.

אני מוצאת את עצמי מפלרטטת.

אותו בחור חדש הפך לישן ועכשיו זה החבר שלו

שאני רוצה שיהיה שלי.

אז שוט שני -

להצחיק אותו ולשבור חומות.

אני מתהלכת ורוקדת.

תוך כדי עבודה רואה בזוית העין את המבט שלו עוקב אחריי

ואין לי מושג אם אני רוצה שהוא יהיה או שהוא כבר שלי.

אז שוט שלישי -

להרשים ולמצוא אנרגיה.

אני מקבלת סמס.

יקיר כתב שהוא מבין שלא נסתדר שוב ושהוא רק רצה שאהיה מאושרת

ואני מטילה ספק בהיותו עדיין שלי.

אז שוט רביעי -

לסנן ולהפסיק את הדמעות.

אני מתחילה לבכות.

כועסת על עצמי ועל יקיר, על הכוח הזה שיש לו לפרק אותי בשניה

אני רוצה לחזור להיות רק שלי.

אז שוט חמישי -

לנשום ולמצוא את עצמי.

אני חייבת להפסיק לשתות.

אני לא סומכת על אף אחד יותר.

חברה אחת נעלמת

חברה שניה מתנצלת
והיא, היא חדשה מידי בשביל שאני אוכל לסמוך עליה
ועדיין,
פגעתי בה
אבל האינטואיציות שלי אומרות

והן אף פעם לא טועות

אז איך יכול להיות

ולמה?

כמה כאפות עוד אפשר לקבל?!

כבר כמה חודשים אני מרגישה שאני בקרב פנים מול פנים

נגד החיים האלה

והקארמה המטומטמת הזאת

וכל פעם נדמה שהבעיטה הבאה תהיה האחרונה

אז כאילו יותר קל להתמודד עם המכה הנוכחית

ועם כל אלה שלפניה

רק כאילו.

כל השרירים שלי מכווצים

שלא להפגע עמוק מידי

הפנים שלי מאובנות

שלא יראו עליי

ואתה,

החדש שלי

שאמור להיות סתם

שיהיה לי למי לחזור בלילה,

דווקא אתה מוציא ממני את הכי הרבה אנרגיות.

ANOTHER ONE BITES THE DUST

מוזר אבל נראה כאילו זה תמיד אותו אדם.

תמיד אני.