.

יש מין ריקנות כזאתי,מלאה בשינויים.

מלאה בוויתורים.

כמה אכזבה היה בקול שלו שדיברנו.

"אני אחזיר לך אותו עד מחר,אל תדאג"

"תודה..כן...תודה...ביי"

ועכשיו פתאום הריקנות משתלטת,כאילו שאין יותר מה לעשות

די נקשרתי לכינור הזה,לנגינה..זה גרם לי להרגיש חופשיה ועכשיו אין יותר כינור.

אין יותר נגינה,אין חופשיות,אין עצמאות.

צריכה כסף לקנות אחד אחר,ושמישהו יגיד שלא צריך כסף בשביל לחיות.נראה אותו מעז.