.

קט סטיבנס ברקע,אין דבר שיותר מרגיע אותי יותר מהשירים שלו.אני לא מאמינה ש"גיליתי" אותו רק בשנה האחרונה,כל כך "הנוער של היום".

זהו מן רוגע מהול בעצבות וריקנות.

אני חושבת שאני אוהבת את האנשים שהקפתי עצמי בהם.

המון פעמים יוצא לי לחשוב,האם הם אוהבים אותי באותה מידה? שאולי כל מה שחשבתי,הוא סתם הזיה שלי,הזיה נורמטיבית של אדם בודד.

ויש גם את הצד השני,שאולי זוהי סתם פרנויה,והם באמת אוהבים אותי,פרנויה נורמטיבית של אדם שמרחם על עצמו.

ואיך ניתן בכלל לדעת?מה מהם הוא הנכון?הרי אם אשאל הם יענו "בוודאי שכן" אבל אז שוב נשאלת השאלה,

האם הם משקרים בכדי לא לפגוע,ואז זהו שקר שנועד להגן על אדם פתי,

או האם הם אומרים אמת,ובאמת אוהבים,ואז זוהי שוב הזיה נורמטיבית של אדם שמרחם על עצמו.

ושוב הראש מתרוקן לפני שנמצא סוף ראוי לפוסט.אז כנראה שזהו הסוף.

נשתמע,זבל.