מה קרה לחברה של היום שכולה סובבת סביב מחשב,אגו,ולתעד את חיינו?אני רוצה לספר פה על מקרה שקרה לי לפני כמה ימים.
ישבתי במקום הבילוי המועדף עלי עם חברה ביום שישי,שזה אומר ספסל באמצע הרחוב המרכזי ועמדו לפנינו 2 קבוצות של אנשים,קבוצה של סטודנטים היצאו מן המסעדה הנמצאת ליד ועמדו ודיברו,וקבוצה של ילדים בסביבות גילאי 12 - 13 אל תתפסו אותי במילה.
מקרב הסטודנטית השיחה התפתחה ל"ראית שנורית מתחתנת?! היא שלחה לי הזמנה לחתונה שלה בפייסבוק! שיואו! שיואו! בואי נצטלם ונתעד את היום הזה המון זמן לא יצאנו!" *צילום צילום* "חסר לך שמחר על הבוקר זה לא בפייסבוק" "נראה לך!? איך שאני מגיעה הביתה אני מעלה את זה ישר!" (אני הייתי מוסיפה "כאילו שיואו" בסוף,אמצע ותחילת כל משפט כדי שתבינו על איזה מצב נואש מדובר,למרות שהאנשים הנ"ל היו נראים דווקא אנשים משכילים ולא איזה פספוסים בכל זאת,לומדים בטכניון,קצת כבוד.
ומצד השני,הצוציקים בפוטנציה, או ערסים פינת ליטוף כמו שאני נוהגת לקרוא להם אין הרבה מה לפרט,אני רק יכולה להגיד ששלושת המילים העיקריות שעלו בשיחה היו "תמונות" "פייסבוק" ו"זין" כאשר יצאתי מההלם התרבותי,ושלא תבינו לא נכון גם אני נהנת בכל מעודי מרשת החברתית הזאת אבל לדוגמא כאשר אני רוצה לדבר עם מישהו אני מתקשרת או נפגשת איתו ולא "מחכה שהוא יתחבר" וכל חיי לא תלויים רק בתיוגים והתמונה הזאת והתמונה הזאת.
אז אני באמת ובתמים שואלת,כמו שהרבה בלוגרים לפני שאלו...
מה קורה פה לעזאזל?! זה מה שהפכנו להיות,עבדים של הפייסבוק?אנשים שכל מה שמעניין אותם זה הקיום החברתי שלהם באינטרנט וחיפוש אחר הפארם וויל הבא?
אז אנשים,בבקשה.תעשו עם עצמכם משהו,או שבסוף כבר אנשים לא יזכרו איך החברים שלהם נראים,או שבעצם כן,כי תמיד יש תמונת פרופיל לבדוק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
