.

הלב שלי כאלו מקרטע,והנשימות כאילו עצורות.

"לא.לא.לא..לא..יכול ..ל..דבר" אומר בלחישה ומתחיל להתייפח,הראש שלי מתחיל להתמלא מחשבות.קשה לו לנשום,או שהוא סתם בוכה?טוב,בסדר הוא לא,בכלל לא,למה הוא ככה?לקרוא לעזרה?

הוא נהיה אדום כולו,כל הפנים שלו,החולצה והשמיכה התמלאו רטיבות,שילוב בין הדמעות לנזלת שנוטפת ממנו,והוא..מתייפח.

ושוב,מנסה להגיד את השם שלי חלושות,מנסה להראות שהוא לא יכול לדבר ומבקש עזרה,בצורה אילמת לחלוטין אבל רואים עליו,העיניים שלו מבקשות עזרה.

מה בכלל עושים במצב הזה?לחבק אותו ולנחם,להגיד לו שהכל בסדר?להרעיד אותו ולתת לו סטירות קטנות עד שיתעשט?לקרוא לעזרה?למישהו?הוא בכלל יכול לנשום או סתם לא יכול לדבר?

בחרתי בשילוב בין השתיים,קודם כל ביררתי אם הוא מתפקד או סתם בוכה,כפיתי עליו להסתכל עלי בכוח ושאלתי שוב ושוב "אתה יכול לנשום?!תענה לי!קשה לי להבין שאתה ככה!"הוא עשה "לא" עם הראש,אוקי.לנשום הוא יכול,זאת התחלה,נרגעתי.

חתכתי לו 3 קוביות מהגליל נייר טואלט וחיבקתי אותו,ניגבתי לו את הדמעות עם הידיים ואמרתי לו כמה אני אוהבת אותו,שהכל בסדר ושהוא רק בפאניקה וצריך רק להירגע והכל יעבור.

אכשהו הכל נגמר,אני אפילו לא זוכרת איך.רק זוכרת שבאותו רגע ממש קלטתי,שאני אוהבת אותו.

שנכון,במשך הזמן זה נראה כאילו הכל קצת עבר,אבל אני באמת אוהבת אותו.

שאני יודעת שהתקופה הבאה הולכת להיות תקופה קשה בשבילו,מאוד קשה אפילו.אבל לא אכפת לי,כי אני אהיה ואתמוך ואחבק אותו בכל רגע ובכל פעם שיצטרך,כי בשביל זה אני פה.רק בשביל זה.