מה אני מתבכיינת
בסך הכל אני חיה את החיים שלי כמו שדמיינתי ורציתי
המצב שלי עכשיו כל כך הרבה יותר טוב מאיך שהוא היה שנה שעברה כשרק עברתי לעיר הזאת
הן מבחינת החברים שסובבים אותי והן מבחינת אכילה
אני אוכלת לשובע, איזה 2000 קלוריות ביום... זה פשוט מטורף
אני אוכלת ושובעת ומתחברת שניה לגוף ולמוח שלי ומבינה שתחושת השובע היא כבר לא הדבר הכי מפחיד ומענה שבעולם...
אני באמת לא יכולה להסביר לבנאדם שלא יודע מה זה לסבול מהפרעות אכילה איך זה בטן מלאה. בטן מלאה היתה השטן, התחושה הכי מפחידה שיש
חוץ מזה החברים שהיו לי היו השפעה רעה
הקשרים הרומנטיים שלי הרסו אותי
עבדתי במקום ששנאתי והגשתי גופות לאנשים פלצנים סתומים
עכשיו הכל פשוט יושב במקום..
אני עובדת במקום שהוא הבית השני שלי, עם בנות שהן אחיות בשבילי ואני יכולה לסמוך עליהן בהכל. הלב שלי מלא באהבה אליהן ואני מוכנה לעשות בשבילן מה שיצטרכו וירצו
יש לי חברים שאני סומכת עליהם, ואוהבת אותם ממקום אמיתי של אהבה ולא מתוך פחד וחוסר ברירה ותלות. עקרתי מהחיים שלי את מי שלא היה צריך להיות שם.
ואני אוהבת את העובדה שאני כבר לא רוצה להתפשר על חברים בררה כאילו שאין עוד ברירות בעולם. מה יש לי לפחד מלהיות לבד? להיות לבד זה כיף רצח. מי שלא גר לבד לא מבין מה הוא מפספס. זה בונה אותך. אין על להקדיש ימים שלמים רק לעצמך. ככה השתחררתי מכל התלות שסבלתי ממנה.
יחד עם האכילה שהחזרתי התחלתי להתאמן (בהדרגה ממש כמובן) ואני מרימה משקלים כבדים ולא רק שאני פשוט מרגישה מדהים עם הגוף שלי זה גם הדבר הכי מעצים שיכול להיות
להרגיש ולהיות חזק זה מטורף.
בכלל, לעשות ספורט מתוך הנאה ולא מתוך הענשה וסבל... זה כל כך כיף. הייתי מכריחה את עצמי לעשות ספורט חמישה ימים בשבוע וסבלתי מכאבים קשים!
והתוצאות גם ככה לא היו מגיעות, כי איזה שריר יכול להיבנות בגוף שלא צורך מזון?
עכשיו להתאמן ממקום בריא ולראות תוצאות זה כל כך מתגמל.
בסופו של דבר כל הדיכאון מתחיל ונגמר בתוכי
השדים שלי צצים לפעמים ומעיבים על הכל. למרות שהכל מסביב טוב המוח שלי תוקף אותי לפעמים, הוא כועס עליי ולא משחרר ממני אם אני מעזה לתת לעצמי לנוח ולהיות בחוסר מעש, אם אני אוכלת דברים מתוקים או מפספסת אימון או לא מציירת הרבה זמן
אני עובדת כל הזמן על לשחרר מזה...
לא ציירתי חצי שנה
זאת תקופת הזמן הכי ארוכה ומענה שלא ציירתי בחיים.
וחזרתי שלשום
וזה פשוט הדבר היחיד שהייתי צריכה כדי להשלים את הכל. לצייר כדי להבין שטוב לי עכשיו בנקודה הזאת בחיים
כי מה אני בלי ציור?
אני מרגישה כמו קליפה של בנאדם. לא משנה כלום, לא משנה אם אוהבים אותי ורוצים בי או לא, אני צריכה לצייר בשביל להרגיש שהכל כמו שצריך. הכל מתפקד
כינוי:
Suicide Strawberry Princess
בבלוג זה
בכל הבלוגים
