בטוח שמת לב לזה שביקרתי אותך המון בזמן האחרון
באתי לראות אותך יותר ממה שהייתי שם בחצי שנה אחרונה..התגעגעתי למקום
הזה.. לשקט.. לשלווה שהוא מקנה לי.. בדיוק כמו שאת הענקת לי...מאז שהייתי ילדה
קטנה.. את זו שלימדת אותי איך "להנמיך להם את הווליום" ולהתעלם מכל
הסביבה,כל הזמן הרגעת את חוסר המנוחה שלי..הרדמת אותי כשכאבו לי האוזניים בתור
ילדה קטנה...
ידעת לא רק להרגיע אלא גם להלהיב,לרגש,להצחיק אותי כמו שאף אחד אחר לא
גרם לי לצחוק... אפילו בתקופות הכי קשות שלי את גרמת לי לחייך...
ועכשיו..שכל מה שנשאר לי ממך זה הים... גם יש לי עוד בנאדם כזה שנכנס
לי לחיים... שגם בספו של דבר הוא כמוך,הוא
הים... הוא מרגיע וסוחף וממריץ וממלא אותי מחדש באנרגיות כל הזמן... איבדתי אותך
אבל יש לי תחושה שלפני שהלכת את ווידאת שיש מי שישמור עליי פה שאני לא אצא
מדעתי....
למה אני כותבת לך? באמת שאני לא יודעת..הגעגועים כנראה מציפים אותי
והייתי חייבת לדבר איתך,לכתוב לך... התגעגעתי לקול שלך... לצחוק המתגלגל... המדבק.
מעניין מה היית חושבת על הטיפש,חחח יש לי תחושה שאת והוא הייתם
מסתדרים...
לקחתי אותו לפינה הקבועה שלנו...איפה שישבנו וראינו את המטס האווירי הזה... עבר לי
בראש כמה פעמים "אם רק נינה שלי הייתה פה" והכל התקשר לצחוק ולשטויות
ולאושר פשוט... אבל אפילו עם החוסר הזה שלך בחיים שלי,אני מתחילה להרגיש טוב
סופסוף...טוב לי... הגעגועים כמובן מכים בי מפעם לפעם כי אחרי הכל את היית אחת
הדמויות המרכזיות בחיים שלי...אני כיום מי שאני בזכותך בין היתר... אז תודה,על
הכל...וסליחה..שבכיתי,סליחה שהייתי חלשה לשעה.. אבל ניסיתי.. את ראית
שניסיתי..החזקתי את עצמי בכל מקום שציפו ממני לבכות..אנשים באו ואמרו "את
כמוה,את חזקה..תישארי חזקה את יודעת שהיא לא מעריכה חלשים" . את יודעת אבל
שאני לא באמת כמוך..לא חזקה עד כדי כך,אז היה רגע של שבר...היה רגע של התפרקות..
אבל אספתי את עצמי..אני תמיד יאסוף את עצמי נינה,אני תמיד ישאר חזקה..כי זה מה שאת
לימדת אותי לעשות.
אוהבת אותך תמיד ומתגעגעת מאוד..
טלפנית שלך
בבלוג זה
בכל הבלוגים
