למצוא שקט צלול.

עם כמה שאני פוחדת מהסוף של התיכון... עם כמה שאני פוחדת מהחוסר וודאות הזה לגביי העתיד.. אני יכולה לומר בוודאות-שאני מתה שהוא יסתיים.

ולא, לא בגלל ההתרגשות, לא בגלל הציפיה, לא בגלל הרצון לעזוב את הבית כדי לא להיות כפופה להוראות ההורים אלא מהסיבה הפשוטה שנשבר לי להתאכזב מהאנשים הילדותיים שסובבים אותי.

בתיכון אנחנו ממש חיים על רכילות. שואפים אותה, מזריקים אותה, שותים אותה ואוכלים אותה. זה מוביל למצב שכולם יודעים עלך כל מה שקרה ולא קרה תוך חצי שעה מהרגע שזה התרחש. לפעמים זה דברים שטחיים כמו מי שכבה עם מי ומי זרקה את מי או מי בגד במי ובאיזו מסיבה ואיך היא הגיבה. אבל לשמוע שאנשים שנמצאים איתך באותה השכבה מספיק זמן בשביל שאשכרה יכאיב לך ויזעזע אותך אם מישהו מהם יפגע לוקחים את עניין הנהיגה בקלות ראש מזעזעת, זה מסוג הרכילות הלא טובה, זו שנכנסת לראש ומשגעת אותך, שבא לך לצרוח להרביץ ורק כדי שיתעוררו.

הם נוסעים למסיבה, שותים, וחוזרים הבייתה, מתגהים באיזה נהגים מעוליים הם שאפילו אחרי שהם שותים הם נוהגים טוב.. מעניין שמי שהעיד שהם נוהגים טוב הם עוד אנשים שגם שתו.

בא לי לצעוק עליהם שיתעוררו, שילמדו עכשיו ולא אחרי שאחד מהם יהרג או יהרוג מישהו אחר

לבוא ולספר להם שהיה לי ידיד שנכנס לרכב בלי לשתות ולא הגיע הבייתה כי מישהו שכן היה שיכור לקח את המפתחות לידיים והרג אותו לא ישנה להם, כי הם חיים בעולם כזה ציני, התגובה בטח תהייה "כן, אבל השיכור הגיע הבייתה- אז כולם לנהוג שיכורים!" וכולם יצחקו וימחאו כפיים לילד המבריק שאמר את זה.

איך זה קשור ללסיים תיכון- להרחיק אותם ממני... שלי לא יכאב כ"כ אם אחד מהם יהרג כי הוא נהג שיכור וביחד איתו עוד 2 אנשים שסמכו עליו שיחזיר אותם הבייתה. זה עדיין יצרוב לי, עדיין יכאיב לי, אבל פחות כי הם לא יעלמו לי בבת אחת מהנוף היומיומי.

אל תעודדו את זה.. אל תעודדו את חברים שלכם כשהם מתגאים בזה שהם חזרו הבייתה עם הרכב בריאים ושלמים למרות שהם שתו. אל תעודדו אותם... כי אם לא הם יהרגו אבא של מישהו, בעל של מישהי, בן של מישהי או אפילו ההורים, האחים,או החברות שלכם הם יהיו אלו שיהרגו בתאונה הבאה, בפעם הבאה שחברים שלכם יכנסו שיכורים לרכב.