הזמנה אל תוך הבור

זה חי בתוכי

והתחננתי שיפסיק

עמדתי קטנה

מול עצמי

ולא הבנתי למה

למה אני עוד פה

המילים אבדו לי

ומצאתי את עצמי

אבודה בתוך מילים של אחרים

מילים שלא רציתי לשמוע

וכמה רציתי

לא להיות

שם

חלקיקי זכרונות חלפו בתוכי

תזכורות לכאב שלא חלף

שעוד חי בתוכי

שפועם

על 200 לפחות

הכל פעם

המילים לא הצליחו להישמע

אבל הלב כמעט שבר את החלונות

והם פנו אלי

כל הזמן

אולי הם שמעו?

מה בי דיבר

כשלא היו בי מילים?

הכאב היה גדול כל כך

שהוא ניבט מתוך העיניים

לא נותן לשקט להתקיים

אבל הוא התרחש

עד שנגמר

ואפשר היה לצאת

עד שהדלת נטרקה

והתהום שבתוכי נסגרה

נגמר הזמן

לפתוח פצעים

נגמר הזמן לכאוב

וכמה רציתי לצרוח.