תל אביב - הונג קונג

טוב לפני שאני מתחילה, אני מתה מרעב! אני הולכת לחטוף משהו..

ככה זה אחרי אמון ריצה קצרצר של 5 ק"מ מוציאים קלורית וחצי מחזירים אותה בריבוע במקרה הטוב...

הנה חזרתי כולי שלכם..

למען האמת כבר אתמול תכננתי לשפוך את ליבי לפניכם ולהעלות תמונות מהמירוץ האחרון. חיברתי את האי-פון למחשב ובמקום הריבוע המוכר עלו כל מיני שאלות קשות: רוצה להרשם? רוצה לסנכרן? רוצה "תו ריסטור"? טוב יאללה יאללה , אתה לא מפחיד אותי עם השאלות האלה, כן, כן וכן ותביא בדרך את הריבוע המוכר . ואז פתאם התהליך לקח יותר מידי זמן .. או ..או... לבסוף מסתבר שהאי-פון שלי חזר לישראל. הוא דרס את כל הנתונים ההונג קונגים ומצא נתונים ישנים שכניראה נשמרו אצלו מסנכרון בישראל. אז בעצם בנפשי חזרתי לישראל, אך בגופי אני עדיין בהונג קונג. 

תמונות ישנות של נועה הקטנה הגיעו, תמונות שלי ושל החברה הכי טובה שלי הופיעו, מספרי טלפון ואי-מיילים שלא הספקתי להציל לפני שהאי-פון שלי הפך להונג קונגי. (איתן במו ידיו פירמט את המסכן). אז יופי טופי, אני כותבת ומתקשרת, מצד שני...

אין חיים פה בלי הטלפון הוא גם האנטרנט והוא גם המיילים מבית ספר והוא גם כל אנשי הקשר המקומיים שלי, אפילו להתקשר לבעלי אני לא יכולה (הוא בטח יראה את זה כנקודת זכות..בזמן שהוא בישיבות ההנהלה האינטנסביות שלו.) 

טוב יהיה בסדר נציל אותו איך שהוא ומתי שהוא כמו שאמרתי אנחנו כרגע עסוקים בישיבות הנהלה..

חוץ מזה לעיניינו, ביום ראשון השמיני לינואר נכנסתי למכונית של בעלה של חברתי ונסענו לסאי-קונג להשתתף במירוץ "מלך הגבעות". ממש הטבה בתנאים לעומת המסעות הקודמים שלי להגיע לנקודת ההתחלה של המירוץ. אל דאגה הדרך חזרה היתה הרבה יותר מעניינת והרבה פחות נעימה..  

פנינו היו מועדות לחלק  המזרחי של הטריטוריות החדשות וחצי האי סאי-קונג (Sai Kung Peninsula) מהווים את הריאה הירוקה הגדולה ביותר בהונג קונג. סאי -קונג היא שמורת טבע ושטחה כשליש משטח המדינה.

העיירה Sai Kung Town, "בירתו הלא רשמית" של האזור, החלה את דרכה ככפר דייגים קטן אשר נבנה, כמו מרבית כפרי הדייגים בהונג קונג, מסביב למפרץ מוגן מטייפונים (Typhoon shelter) והתפתח לעיירת חוף שלווה ונעימה למדי, המציעה למבקריה טיילת יפה, שלל בתי קפה ומסעדות מצוינות, טיולי סירות ובסיס יציאה לאיים היפהפיים של מפרץ Port Shelter Bay או לשמורות שבצפונו של חצי האי.

מעגן המרכזי תוכלו לראות את כמה מסירות ה"טנקה" האחרונות בהונג קונג (Tanka Junks). הן כבר לא משמשות למגורים כבימים עברו, אך ניתן לשכור אותן לטיול קצר באזור העיירה, או לאחד מהאיים או (בעיקר) לדיג הדיונון, שזהו אחד מהדברים שאנשים הכי אוהבים לעשות ב Sai Kung...

http://hongkonginbrief.blogspot.com/2010/04/sai-kung-peninsula.html

http://www.nrg.co.il/online/55/ART1/882/297.html

בזמן שהחכמתם קצת, אנחנו הגענו והחננו את המכונית בשמורת הטבע. יצאנו להיערך למירוץ, אני לא אלאה אתכם שוב בפרטים הדומים, מה שכן רוב האצנים היו מערביים הפעם, נראה גם שטווח הגילאים קצת עלה. האם זקנים שכמותינו מרגישים צורך להוכיח משהו? לכבוש כמה גבעות?

השאלה הזו ממש לא הטרידה אותי, כי שריקת הפתיחה נשמעה ויצאנו לדרך. היו כמה אצנים שרצו עם הכלבים שלהם . אחד מהם הפיל אצנית לקרקע , וזו ממש כעסה. גוש האנשים שבתחילת הדרך הולך ומתפזר.. ויותר קל לרוץ, ללכת ולטפס. המרחק היה 19 ק"מ, מזג אויר מצוין, קריר קצת אבל כמו תמיד מתחממים בדרך... הקצב שלי היה מצוין,הייתה ירידה הררית ודהרתי אותה , אלוהים יודע איך לא עיקמתי שם את הקרסול , ואיך לא עשיתי שיפוץ פנים בחינם.  המסלול היה מורכב גם מחלקים ארוכים ומישוריים כך שלא הייתה לי ברירה אלא לרוץ אותם. (לא ציפיתי שהמסלול יהיה כל כך מישורי, אחרי הכל קוראים לו מירוץ "מלך הגבעות". איזה מלך ? איזה גבעות? ואיזה נעליים? ואם כבר שואלים שאלות אז מי זה השובינסט שהמציא את השם הזה?)

לאחר ריצה ארוכה באיזור מישורי, החלטתי שכדאי עכשיו לטפס על איזה הר, אתם יודעים לאתגר את עצמי קצת, נראה לכם?! פשוט קבוצה שלמה של אנשים עלתה בטעות על הר מיותר ואני בעקבותיהם  ושרפתי שם לפחות 20 דקות של זמן ומאמץ. 

 כל המסלול היה מסומן בסרטים צהובים ומדבקות עם חצים שחורים, אבל האיזור הזה היה קצת מבלבל ,כי לא רק אנחנו טעינו שם היו עוד כמה חכמים....

בסופו של דבר הגעתי לנקודת המיים האחרונה, 5 ק"מ לסוף המסלול הודיעו בחדווה, וכאן ללא כל ספק היה צורך לטפס על הר, אני אישית רציתי לדבר עם משהו, לשאול אם אפשר לוותר לי , על ההר אני מתכוונת , כי אני כבר עשיתי אחד, אבל לא היה למי לפנות ...נו אז מטפסים ומטפסים וההר השתנה לצמחייה סבוכה שכלל לא רואים את האדמה. (מזל שלקחתי בגדים ארוכים..) והדרך נמשכה ונמשכה ורוב רובה היית בה לבדי, עם הסרטים והחיצים שהודיעו לי שאני בדרכי הנכונה , אבל איפה לעזאזל כולם? כל הזמן אני רצה לבד? והדרך נמשכה ונמשכה, עד שלפתע המסלול עבר בין בתי מגורים, פרה בצד הדרך לחיכה עשב וטרח נגמר המסלול. 

אוקי..אי אפשר שלט קטן? עוד 500 מטר לסוף?????

טוב, קצת התאכזבתי מהתוצאה שלוש שעות ועשרים דקות, אבל תראו אותי גברת מגונדרת, פעם הייתי מוטרדת האם אני יכולה להגיע לסוף המסלול, היום אני כבר מוטרדת מהזמן...

הדרך הביתה הייתה רצופה בכל כלי התחבורה האפשריים  למעט אונייה ומטוס: מונית ירוקה, מיניבוס, רכבת ומונית אדומה. הרגשתי ת'אמת על הפנים הראש כאב והייתה לי בחילה, לקח לי יום שלם להתאושש.. ועוד כמה ימים לשכוח את ההרגשה הלא טובה. 

והנה אני עומדת להרשם לעוד שני מירוצים נוספים אחלו לי בהצלחה...

כמו שאמרתי צילמתי ממש מעט, כי הייתי עסוקה בלשבור שיאי-עולם. וגם המעט הזה נעלם.. 

ותעשו לייק , עצלנים!!

י