"אתה תמיד שופט אנשים שאתה לא מכיר?"
אל תשפוט - הרי פעם הכל היה פחות מובנה... פעם הייתי הולכת יחפה כדי לחוות, היום אני נעולה בגשרים ארוכים שנאלצתי לחצות.
הייתי מסתובבת עם השיער הורוד, כשבידי שקית אוכל קטנה מלאה חלומות ויעדים שברצוני לכבוש.
ואם ניזכר, אז גם במקומות שהיו פעם חדרי כושר במרכז תל אביב והפכו לי לבית לצד אנשים שיצאו מבעד לדלתות הנוחתים.
הייתי מטיילת טיולים עם עיניים בהירות בכל הגוונים ובעלים שונים - בחורים בגובה השפיות - מה שבהחלט מצריך עמידה על קצות האצבעות...
ובשעות ערב ורעב תמיד היה אותו - היית פוגש אותו באלנבי פינת שנקין חובש כיפה כהרגלו ,אומר "תינחו יד על הקיר הקדוש ותלחשו משאלה , כי אלוהים שומע הכל." - כמה משאלות השארנו שם בתמורה לסנדוויץ גבינה צהובה.
אההה והמשיח כמובן - משיח היה פנקיסט מזדקן שגר בכיכר דיזינגוף, אנשים בגילו מילו את התורים בקופת חולים כלכלית והוא היה פותח עוד בקבוק ערק - אולי הוא באמת היה ה משיח -בסוף משיח מת.
וכמו בכל סיפור זה תמיד מתחיל באידיוט אחד וילדה בת 17 שיושבת על מיטה, בדירה, ברח 'בוגרשוב, דירה שלו ,שעברה אליה יומיים אחרי שהכירה אותו בפסטיבל בראשית על כדור פורח. וזה אני זוכרת - היה בתקופות שלנשיקות היו טעם מעורבב של חשיש ,בירה, פארש וערק.
"לאן אתה הולך עם המקל הזה?"
"להרוג אותו על מה שעשה לך"
וכשאת הולכת הביתה המרחק נעשה גדול יותר.
והנה אתה שוב שופט, פותח דלת לים של עומק "את גרת בקניונים נטושים?" מזלזל למדי... לבוש חולצת הומור גזורה.
מחכה למקצב של הפיקסיז שיתנגן ברקע " או באוהל בכינרת בשכנות לבדאווי שהיה מכין ב9 בבוקר קפה שחור שמריח כמו סיני."
אני נזכרת בכל הדברים שחוויתי ונדהמת שפעם גם אני בעיניים בוהקות חשבתי שאותי לא ימסגרו לעולם.
וגם אם אני אכתוב על עשרה דפים את המשפט " אני חייה! " זה לא יעבוד כי אני זרה בציור המתחדש של המציאות שלי!!!
נהדר לא?
והפעם הכל שלי - סתם תזכורת לכל הדברים שהיו ונשכחו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
