בלגן מאורגן היטב.

הלכתי היום לרופא להביא אישורים רפואיים לצו הראשון.. הכל היה בסדר עד שהמזכירה שעזרה לי למלא את הטפסים ראתה בתיק הרפואי שלי- EATING DISORDER , היא הייתה נורא נחמדה ואחרי שאמא שלי דיברה איתה היא רשמה במקום זה בעיות במעיים כי זה ברור הרי שאם הצבא ידע מה באמת קורה/ קרה הם לא יירצו לקבל אותי. מצד אחד, נראה שעכשיו הכל תקין לכאורה אבל מצד שני, אני לא בטוחה שזה הולך להישאר ככה. נכון, המחזור חזר והמשקל דיי תקין (49 על 1.65) אבל אני לא יודעת כמה זמן זה יישאר ככה.. המחשבות שנדמה היה שהולכות ונעלמות- חזרו ובגדול. אני מוצאת את עצמי מנסה לעלות שוב על הגל הזה, על הדרך הזאת למטה, ואני לא יודעת אם אני באמת רוצה את זה שוב. ברור שיש בי חלק שרוצה את זה נורא, אותו חלק שגרם לי לקשט את היד והרגל אחרי הרבה מאוד זמן שהן היו נקיות, אותו חלק שדוחף אותי לשירותים אחרי שאני אוכלת גם אם סתם מתוך הרגל. אבל הרבה דברים השתנו בחצי השנה האחרונה. למדתי להסתכל על החיים בצורה שונה, בצורה חיובית. למדתי שהעולם לא חייב להיות כזה נורא, ושיש בו המון דברים יפים, וכן, גם למדתי שיכול להיות לי טוב ושיש דבר כזה אושר. אם ככה, אז למה אני עדיין תקועה בתוך מעגל ההרס העצמי הזה? למה אני לא משתחררת מזה? על מ' כבר דיי התגברתי ואני בקשר עכשיו עם מישהו מדהים שהיה ידיד ממש טוב שלי במשך תקופה ארוכה והוא באמת ממלא אותי והוא יודע על רוב הבעיות שלי והוא דואג לי ואוהב אותי.. אני באמת רוצה לעשות לו את זה? אני באמת רוצה לעשות את זה לאמא שלי שוב? אני באמת רוצה לעשות את זה שוב לעצמי? הרי עם כמה שזה ממכר, זה סבל נוראי וזה ייפגע לי בלימודים ועם החברים ועם החבר ועם המשפחה ועם הגוף שלי שכבר עבר מספיק בשנתיים האחרונות.

אני באמת לא יודעת מה הולך לקרות..