בלגן מאורגן היטב.

והפעם באמת.

משהו חייב להשתנות פה.

אני מתפזרת יותר מידי.. כל החיים שלי מפוזרים. העולם שלי דפוק והגיע הזמן לתקן את זה

לתקן את עצמי אולי

להתחיל להסתדר ולסדר את הכל.

להפסיק להתנהג כמו זבל ולפגוע בכל מי שקרוב אליי

להתחיל להעריך, כי כל מה שיש לי בכלל לא מובן מאליו והגיע הזמן שאני אפנים את זה

נותנים לי כלייה ואני לוקחת גם את הלב.

הגיע הזמן להפוך פה את הכל ב180 מעלות לפני שהכאפה הנוראית ביותר תגיע (או שאולי הגיעה כבר?)

וכן, גם אם ההשלכות של זה יהיו שאני אצטרך להיות יותר נורמלית מעכשיו אז אני אסתום את הפה ואקבל את זה. (יותר סחית ליתר דיוק)

לפחות לבינתיים, עד שכל הבלגן פה יירגע קצת.. 

אני באמת רוצה להקשיב לו ולהאמין שהכל יהיה בסדר ושאם אני אעשה את הכמה שינויים האלה אני אראה איך שהכל מסתדר לאט לאט אבל קשה לי להאמין לזה, באמת שאני לא רואה את זה קורה. 

אני לא חושבת שאיי פעם אני אוכל להיות בסדר לגמרי.. אבל אולי שווה לנסות לסדר את זה אפילו אם רק במעט.

ומהבולימיה הארורה הזאת אני חייבת להיפטר כמה שיותר מהר. אני חייבת להתנער מכל ההרגלים המגונים האלה שלי. זה ממש לא הולך טוב עם המאנצ'ים...

אני רק רוצה שהכל יירגע כבר. אני רוצה שיהיה כבר בסדר באמת.