הייתי רוצה להרגיש אותך
שוב, ולחבק אותך בלי לחשוב יותר מידי
ולתת לעצמי להגיד את המילים הנכונות
שאני תמיד אומרת בראש,
אבל אף פעם לא מצליחה להגיד למולך.
והייתי רוצה להגיד לך 'כן' להכל,
כן – תבוא, אני רוצה לראות אותך,
ואני לא מפחדת.
כן – תחבק אותי המון,
כי זה עושה לי טוב.
כן – תתגעגע אליי, תדבר איתי כל הזמן,
זה לא מפריע לי בכלל.
הייתי רוצה לצרוח לך, 'כן'.
אבל אני יותר מידי מפחדת
ויותר מידי פגועה
בשביל להגיד לך כן.
אבל בתוכי אני צורחת את ה'כן' הזה,
כי אני מקווה שאתה תהיה האחד שתחזיר לי את האמונה
שיש דבר כזה אהבה אמיתית.
אני כבר עברתי את השלב של לצפות למשהו קסום וגדול,
אבל אני עדיין מאמינה שיש אהבה בעולם,
וגם אליי היא תגיע בסופו של דבר.
הייתי רוצה לדבר אלייך,
ולקחת את ידך, לאחוז בה
ולהוביל את שנינו למקום בו אין שום דבר מפחיד.
הייתי רוצה לשמוע ממך את המילים הנכונות,
שאולי תגיד לי בבו הזמן.
זה מרגיש כל כך רע,
לשכב כל יום באותה מיטה,
לבד.
כל כך בודדה, שכבר התחלתי להתרגל.
אני עומדת על יד החלון ומסתכלת,
כאילו מחכה שתבוא,
אבל לא באמת יודעת אם אני מוכנה לזה.
הכל עצוב לי, הכל רע,
כי אני לא יודעת מה זה לאחוז במשהו אמיתי.
ואני רוצה שתהיה שלי,
כי אני רוצה משהו שיהיה רק שלי,
ולא של אף אחד אחר.
כולם פה שייכים לכולם,
וכשיהיה לי אותך,
ולך יהיה אותי,
אנחנו נהיה שייכים האחד לשניה.
אני רק צריכה חיבוק ממך.
אני צריכה חיבוק שיתן לי להרגיש
את פעימות לבך.
והלוואי שהן יהיו חזקות בדיוק כמו ליבי שפועם,
כשעיניי מביטות בך.
אתה קצת שונה אני חייבת להודות.
אתה לא כמו השאר.
יש בך קסם מיוחד
ויש לך חיוך שאין לאף אחד.
ויש בך כל כך הרבה דברים טובים
שגורמים לי לחייך.
הייתי רוצה להגיד לך 'כן'
ולא לפחד מההשלכות שיבואו אחר כך.
הייתי רוצה לצרוח אל העולם,
שהפעם הולכים עד הסוף,
בלי גבולות ובלי מעצורים,
כי יש טעם לאהבה.
יש טעם לאהוב, יש טעם לנסות ולהסתכן
ולהאמין שבסופו של דבר יהיה אושר.
הייתי רוצה להגיד לך 'כן',
ואני מוצאת את עצמי אומרת לך כל כך הרבה 'לא', ו'אולי',
רק בגלל שהאכזבה דופקת על ליבי,
ומזכירה לי עד כמה סבלתי מהסיכונים הטיפשיים שלקחתי כל פעם בחיי.
היא מזכירה לי כמה נתתי מעצמי,
וכמה פעמים קיבלתי את הסטירות הכי כואבות.
היא מזכירה לי שהאהבה הרסה אותי כל כך הרבה פעמים,
ואולי,
עדיף לא לקחת סיכון הפעם.
למרות ש..
אולי כן.