Holly poop*-*

העצמה של מילים מסויימות ליפעמים נוגעות כל כך חזק ומעוררות רצון פשוט לקחת אותן בצורה מוחשית ולהחדיר אותו ללב בניתוח.

העצמה של הקול שכמעט צועק אותם כשברקע גיטרה עצבנית מוציאה שאריות של דמעות שנישארו מאחור.. זעקות עזרה ויאוש שגורמות ללב לצאת החוצה לשמוע מקרוב יותר. הידיים מתחילות לירעוד והזרוע מיתמלאת נקודות נקודות שבולטות ונוסיף לזה גם את הזרם החשמלי שמתחיל מקטן לדגדג את העמות השדרה במעורפל ואז מיתפשט במהירות וגורם לגל הגב לירעוד.... צמרמורת שמרגישים רק כששומעים מוזיקה טובה. כי לפעמים אפשר להבין את המילים רק מהנימת דיבור של הזמר. אפשר להבין את הדמות שמאחורי התופים המכים באכזריות ובקצב לא נורמאלי... והגיטרה שמכה כל חמש שניות ברגעים ה"מיתעצבנים" .... הנושא כאן הוא לא שירי הדת' מטאל ואפילו לא המטאל הרגיל... שירי רוק רגילים... להקות ישראליות. "אל הכעס, אלוהי שמחה, מה יהיה איתי? אני לא מרגיש!!!! אל הגשם, אלוהי תיקווה,מה יהיה איתי? אני לא מרגיש ...כלום!!!!!!!!!!! "  גלים מכים בי במשמע המילה "כלום" כי אמנם ליפני זה לא הרגשתי כלום אבל המוזיקה שינתה את זה... עכשיו זה כל כך הרבה רגשות מעורבבים ביחד...