למה אתה מניח בדעתך שהמילה ״סורי״ שווה משו? למה אתה חושב שאני באמת אשכח הכל? זה כבר לא נוגע אליך. למה אתה חושב שאם תגיד ״באלי למות״ אני שוב אעזוב הכל ואגרום לך להרגיש יותר טוב? למה לעזאזל אתה חושב שאתה מרכז העולם? מצידי תמות עכשיו? העיניין זה מזמן לא אתה. כמובן שזה התחיל בך אבל זה פשוט לא קשור. ״מי זה כולם?״ אני שאלתי אותו אז... מקווה בליבי שאני מדמיינת. שזה לא באמת. שאני לא עומדת לקבל את התשובה שהולכת ליגרום לי לירצות לידפוק את הראש בקיר כל כך חזק שהמוח שלי יהפוך לנוזלי וירד לי מהאוזן. ״כו-לם. כל מי שמכיר אותך״ ואני נפלתי. באותו רגע נישברתי. עיניי מיררו בבכי אבל אני בהיתי במסל המומה. אבל הרי כל מי שמכיר אותי ואותו ביחד הם האנשים שאני אתן כל דבר בישבילם. הרי כל מי שמכיר את שנינו במקביל, קרוב אליי מאין כמותו. הרי האנשים האלה הם כל מה שיש לי. האנשים שאם הם יפשעו ויקחו אותי מהצבא הסיני להביא מידע עלייהם בעינויים אני אעדיף שישרפו אותי חייה מליבגוד באנשים שאני חייבת להם כל כך הרבה רק ביגלל שהם חיים. כן, אוליי זה שטות.. והם בסך הכל אמרו את זה כדי ליגרום לו להרגיש טוב יותר. אבל אני נישברתי. אני לא מטומטמת. דיי. אני לא אני לא אני לא ! ואני אוהבת אותם יותר מהכל. כי כששאלו אותי אינספור פעמים למה אני מיסתובבת איתם אני חייכתי ועניתי בהיתנשאות אולי,״ הם המישפחה שלי. ואני נהנת להאמין שאני שלהם. ״ כי זה כל כך נכון! כי אני נהנת מהמחשבה שכשאני באמת אצתרך חיבוק אני גם אקבל אותו. כי אני אוהבת ללכת למקום שלנו ולקבל התקפת חיוך ענק שמרוח לי על כל הפרצוף רק כי אני רואה אותם מחייכים וצוחקים. כי אני כל כך אוהבת שהם שואלים אותי מה עלייהם לעשות עם הבן-בת זוג. ואני יותר מאוהבת לייעץ להם. כי אני מחייכת כשהם מחייכים ואני עצובה כשהם ככה. אבל אני לא מטומטמת. אני לא אני לא אני לא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
