אפשר לימצוא את הפוזה הכי נוחה לכתיבה,
ואפשר גם לימצוא משמעות נהדרת לחיים.
אתה יכול למצוא רעיון מבריק לסיפור,
ואת יכולה להמציא סיפור אהבה על שני ילדים שגדלו להיות זקנים שצופים בנכדייהם...
אבל אתם לא יכולים להכריח את המילים לצאת..
אתם לא יכולים למשוך אותן מהצוואר ולצפות שהם יכנעו..
אסור לכם לענות את הנשמה המסכנה של הציוריות בשביל שתביא לכם תיאור מפורט של חדר..
ואף פעם אל תיתחננו למוח שלכם לכתוב קטע מושלם.
כי אין דבר כזה קטע מושלם. ומילים לא יצאו בכח.
והציוריות אמורה להחליק לכם מהידיים.
ואת המילים צריך ללטף ולאהוב, ולהעריך.
צריך לחמם אותן כשקר ולצנן אותן כשחם. צריך לטפל בהן כשהן חולות,
ואז אוליי
אם יתחשק להן,
הן ישקלו להישתף ממכם כמו מפל ענק הבנוי מאותיות,
מניקוד ומרגש.
החבר הכי טוב של האדם הוא המילים. כי אחרת אנחנו בורים.
בכך אנחנו ניבדלים מהחיות.
כי בזמן שלבעלי חיים יש כמה דרכים, אם זה מבט, או רגש המתבטא בשפת גוף.
לנו יש דרך אחת לתקשר, דרך מילים.
ולכן חובתינו להעריך ולאהוב את המילים,
כי מילים זה כל מה שנישאר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
