הקומדיה והטרגדיה ישארו איתי לעולם. אם לא מקועקעות על המותן אז מקועקעות עמוק בתוך הלב.... הרגע על הבמה שלי שאני קוראת משהו שכתוב לי מול הפנים באותיות דמיוניות, והרגש שיוצא עם כל מילה. לפעמים תואם, לפעמים מנוגד. לפעמים אני קרה ואדישה ולפעמים אני רגישה ואוהבת.
התיאטרון כבר מזמן לא חלק חשוב בשבילי. התיאטרון הוא הפאזל השלם של האישיות שלי. המוזאייקה שלי. זה לא אומר לכם כלום, אבל בשבילי זה אומר הכל. (מוזאייקה זה השם של התיאטרון שלנו, זה אומר פאזל ברוסית. ככה שזה הולם ^_^)
הרגע הזה שאתה שוכח שורה בחזרות וכולם מקניטים אותך, הרגע הזה שכולם עומדים במעגל ומהמממממממים... (לא יודעת איך להסביר) בהתחלה מתחילים באופן חלק ושקט לאט לאט עולים כולם במקהלה בטון עבה, ובשנייה אחת כשהידיים כבר למעלה משחררים צעקה ופולטים את כל החששות החוצה. "אל השטן!" צועקים כולם ביחד ברוסית, "к черту!" בצרחה שמבריחה את החששות לעזאזל.. זאת מסורת של שנים שאני אף פעם לא אשכח... בעצם למה לשכוח? שנה הבאה אני חוזרת לגן עדן שלי. אלא אם כן הסטודיו נשאר באותו מקום, כי רוצים להעביר אותו עכשיו. אם הכל ילך כמתוכנן, אני אפגוש את הגן עדן שלי מחדש... ואין יותר מאושרת ממני.
-
דרך אגב, הציור למעלה הוא שלי... אני אשמח לביקורת, זה ממש חשוב לי כי אני רוצה לקעקע את זה... ^_^
-
זה אמיתי בכלל ?!?!? ממתי אני יכולה להיות במומלצים!? ממתי יש לי 450 צפיות ביום!? יש לי מקסימום 14 צפיות ואני ניגנבת מזה באופן עצוב!! אחת המטרות שלי אם תיראו בסרגל בצד זה יותר ב10 תגובות בבלוג שהן לא מאותו בנאדם... אני אוהבת אותכם אנשים ואנשות!! אני אשכרה בוכה עכשיו!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
