Holly poop*-*
writing to survive... |
| 8/2012
שווווב... זה חוזר על אצמו.... ואני היסטרית>)
זוכרים את הקטע הזה? זוכרים את הכאב האדיר שהרגשתי כשכתבתי אותו? לא אתם לא. קודם כל כי את הקטע הזה ראו בידיוק חמישה אנשים. שנית בגלל שאת הכאב הזה רק אני חוויתי. זה כן היה אמת. כי הם מסוגלים. ורק עכשיו גיליתי שאני לא טעיתי... כי היו לי ספקות, כי היו לי הצדקות בשבילם... לגמרי... הבנתי אפילו... אבל עכשיו פתאום כשאני זאת שאומרים לה את זה זה יותר כואב מאז כשגיליתי את זה... כי בזמן שאני מדברת עם אחד מהם בצ'אט והוא מספר לי על מישהי ששנינו מכירים שהיא גם חוץ מהעבר, או ההווה או מה שזה לא יהיה ידידה דיי טובה שלו.. או לפחות כמו שאני הייתי עם מי שאמר לי את כל זה... כי כשהיום הוא אמר "היא סתם מטומטמת" אני התחלתי ליבכות. הוא אמר את זה על מישהי שבכלל לא קרובה אליי עד כדיי כך, אבל באותו רגע הבנתי שהם כן אמרו... והם כן.. אוףף!! אני מרגישה היסטרית.. ואני לא.. אבל "כולם אמרו שאת מטומטמת ושאת לא שווה אותי." דמיינו אם לכם זה היה קורה... וה"כולם" הזה אלו היו האנשים שהייתם נותנים הכל בשבילם... זה לא קצת דקירה בגב? כי אם אני הייתי במקומם הייתי מגנה על הצד השני.. הייתי נותנת הסברים, הייתי מעודדת... בחיים לא הייתי אומרת על מישהו מהם "הוא מטומטם והוא לא שווה אותך" הייתי משסעת לעצמי קודם את הגרון... שמונה מילים שהפילו אותי עד מעמקי הגיהנום של כל ההרגשות שיכולות להיות ועכשיו זה החזיר אותי חודשיים אחורה וזה כואב לי בדיוק כמו אז... כי אני לא מטומטמת... אני לא אני לא אני לא...
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
