נחמד.... בול פגיעה במקום הכי חלש אצלי... הביטחון בחברים שלי... אתם יודעים מה עצוב..? זה גם אחרי המכה הוא לא התערער.... באף אחד....
כי כשבנאדם שהיה חלק חשוב מהחיים שלי ועדיין ישנו חלק חשוב מהחיים שלי, באופן קטנוני מוחק אותי מהפייסבוק כי אני עצמי מדיי וכי זה מעצבן אותו... כי הוא חושב שאני שוללת אותו בכל דבר שהוא עושה... בלי לדבר איתי, בלי אזהרה מוקדמת פשוט לקח וניתק אותי ממנו.... אבל אני עדיין לא... אני בוכה במשך יומיים ובונה מילים ומשפטים בשביל להיתמודד איתו כשיתחיל בצפר ... כי אני יודעת מה להגיד אבל לא יודעת איך להגיד את זה... כי אני כל כך פגועה שאני מתקשה לנשום.... כי אוליי הוא לא החשיב את עצמו כל כך קרוב אליי כמו שאני ראיתי את זה... אבל הפגיעה עדיין כואבת... כל כך.... כאילו הוא עדיין ממשיך לסובב את הסכין שתקוע לי בגב, ולא מפסיק עד שיש עיגול מושלם... אתם יודעים מה הכי כואב לי? שזה עבר לו בקלות יתרה... שהוא פשוט החליט וככה זה... ושלו בכלל לא איכפת כמה לי זה כואב... כי אני החשבתי אותו לחבר... וכי ההגדרה של המילה "חבר" אצל שנינו שונות לגמרי... כי אצלי זה "פעם חבר תמיד חבר... זאת נאמנות שאין כמותה זה מישהו שתמיד שם, שיתן לך חיבוק כשצריך וגם אם הוא יפגע ליסלוח לו צריך להיות חיוני... כי על חבר לא מוותרים סתם ככה" אצלו? "חברים באים והולכים" מילים שלו... וזה כואב... והדמעות לא משפרות כלום...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
