Holly poop*-*

כתיבתי חולנית, אך מילים מתוקות

מלטפות את אוזני, את נפשי מרצות

ואותך הן חונקות, את פניך שורטות.

מחליאות, מכאיבות, וצורבות עד אינסוף, משחירות.

ונפשי צעירה, דרכך ארוכה

ושנים של יגון מוכרות לי, לך.

צועדת בדרך אפר וחושבת,

על שנים וימים ודקות מהכלא.

וכואב לי לחשוב, ולך להיזכר.

וכואב לי לשכוח כי אין שום הסבר.

ואתה שגידלת, חינכת, אהבת,

ואתה שהחלאת, חנקת, הכאבת.

ואני שספגתי, שתקתי, החנקתי דמעה, ואהבתי.

DN