חלמתי שיורד גשם. אבל לא כזה גשם כמו שיורד בימים אלו, שבעצם לא חזק יותר מאפצ׳י של חתול, גשם אמיתי. מבול. הוא הלם על ראשי וקירר את עצמותיי, ואז הרשתי לעצמי ליפרוץ בבכי, מבעד לטיפות של הגשם לא רואים את המלח. ואז בכיתי כמו שלא בכיתי מימיי, ספק משמחה וספק מעצב. פשוט היתפרצות כזאתי, שלא נתנה לי לעצור. ובכיתי ובכיתי, ואז חייכתי, חיוך גדול, וראיתי את כשמיים האפורים מאיימים ליפול עליי. אז התיישבתי באמצע כביש ראשי, קיפלתי את ברכיי לחיקי, ובכיתי עוד יותר חזק, מכוונת את הדמעות כלפיי מעלה, כלפי הגשם שלו כל כך חיכיתי, וצעקתי, וחייכתי, והמכוניות עברו מסביבי, או דרכי, ואני הרגשתי לבד. וזה היה טוב, אבל מעכזב במידה מסויימת. התחלתי לזמזם שיר, בשלב זה יצאתי מדעתי. נישכבתי על הכביש הרטוב והרגשתי את הרעד של הגלגלים עוברים לידי דרך האספלט. נירגעתי, כשבראשי מיתנגן השיר goodnight של אוונסנס, והשפתיים זזות אך לא משמיעות קול, וזהו. ואז התעוררתי, גיליתי שזה 8 בבוקר וחזרתי לישון עם דמעות בעיניי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
