Holly poop*-*

זה כל כך כואב לי שאין לי זמן לאף אחד. רק בצפר בצפר בצפר. השיגרה הזאת מתחילה לעלות לי על העצבים... הבלוק הזה בכתיבה מעצבן אותי.

הכי כואב לשבת מול הדף עם שורה אחת כתובה ולשבור ת'ראש איך להמשיך. ואז לעזוב. ואז להיזכר. ואז לשכוח. שרשרת אין סופית של עצבים.

הרבה שרשראות אינסופיות נקרות בדרכי בזמן האחרון..  אני מיואשת ממתמתיקה. מהיסטוריה כבר בא לי לבכות.

אני לא בנוייה לזה. כל כך הרבה אנשים שלא ראיתי כל כך הרבה זמן. ובאלי ליבכות רק מלחשוב על זה.. כי אני מתגעגעת כל כך הרבה שאני כבר לא יודעת למי...

וכואב.. ומייאש.. ומלחיץ.. ואני עומדת ליקרוס.

אבל לפחות יש לי חבר?