ואני כואבת בכל גופי למען לא תיכאב נפשך.
ואני נהרגת תחת חום ידייך ונחנקת מקור מבטך.
ומגעך חורה לי וריגושך מעלה בי גועל, הזיוף החינני שלך והצביעות הצבעונית של דעתך מחליאה כל ריפלקס בגופי.
ואני כותבת לבבואה של עצמי ולא טוב לי.
את שופטת כל מילימטר ממני ומודעת לכל נקודה בנשמתי, דעתך עליי רחבה מדיי וכוחך עליי כבד כשני פילים.
והסדקים באישיותך שלך הם היחידים שעושים לי טוב.
ואני מביטה בך, בפנייך המשתקפים מתוך פניי ושופטת אותך בחזרה.
אני צועקת עלייך בשקט שתסדרי אותך לפני שתתקני אותי.
ואני לא שבורה כבר זמן רב, אבל את קרובה להרס עבודה קשה.
תלכי למען נפשי תשקוט.
לכי למען שלומי.
לכי למען לא אשבור מראה!.
אך את לא תלכי. את תישארי להביט מבט שופט בי מיקום מקביל.
ואני אשנאך בשקט.
DN