היסתכלתי על ידי והרגשתי את עיני יוצאות מהמקום.
ידי חמה מהשמש וזיעה קרה נוטפת מכל פינה בגופי. אני מתחיל לראות מטושטש מבעד לעיניים רטובות ואיני יכול להזיז איבר.
רעידה אגרסיבית תוקפת אותי ואני נופל אל הקרקע. אני מביט במעשי וזוחל ממנה בחרדה שמא תתקוף אותי הקרמה. והנה הוא שוכב שם. לא יותר בוגר מהאחיינית שלי. כל חיי חונכתי לשלווה נפשית ואהבה ושלום ועכשיו אני מרגיש את הכדור שפלטתי מהאקדח שלי פוגע בכל מה שאיי פעם האמנתי בו. הכאב הנפשי גובר על כל דבר אחר. אני מפחד פתאום. ואני רטוב כולי. נפלתי אל תוך שלולית ולא הרגשתי בכלל. אני אוגר כל חתיכת כוח בגופי וקם. אני מתחיל לרוץ לאן שהרוח לוקחת אותי ומפסיק רק כשאני בטוח שאף אחד לא מביט בי.
זה מגוכך. אף אחד לא יעניש אותי. פה זה מצווה להרוג יהודי מטונף.
אני קם בהיתנשפויות ובהלה. אני בן 86 שוב כמו כל יום. אבל בלילות אני בן 23 שחווה את הרצח הראשון שלו.
עוד לילה של הנאצי ההוא לוחץ עליי להרוג מבריח. זה בדיוק מה שניקרא המקום הלא נכון בזמן הלא נכון. האקדח שנידחף לי בין האצבעות שורף לי בדמיון. ואני שוב בוכה. כמו כל לילה. זקן בן 86 בוכה כל לילה. האין זה פשוט פתטי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
