האין אתה רואה ידידי?
בניגוד לכל אשר מוכר, למדנו לכבות אט אט את נשמתינו לשמע מוסיקה נקייה.
למדנו בעל פה את מבוכי נפשינו וגילינו שפע קיצורי דרך. למדנו לרמות בעוד אחרים לומדים את תנועותינו.
למדנו את המוסר אך גם את קצוותיו המשוחררים. למדנו להעפיל על המצפון עם צידוקים גזעניים ולמדנו להעלים עין.
למדנו להבין שכל אשר נעשה, הוא רשע, אך למדנו לקבל אותו ולהצמיד אותו לחיקינו.
למרבה הפלא אין זה מפתיע כלל. הרי האדם, אין בכוחותיו לחשוב על האחר. האדם, אין במוחו טיפה שאינה אנוכית.
האדם, אין ברוחו לקבל את המצפון כנעלה, אלא רק נחיתות שנוטפת ממנו.
על אף שכולנו נעלים, למדנו להבין שיש נעלים-נעלים, ויש נעלים-נחותים. כמובן שישנם נעלים אשר אין מקומם בינינו אך מה לטרוח להביא שמם לכתב?
למדנו לדחות אשר שונה ולמדנו לחבק את אשר מעריך אותנו. למדנו רגש הדדי, אך גם הוא אינו מושא ללמידה, לכן נכחד.
אט אט אנו שוברים וקורעים את חוד השדרה המחזיק אותנו, החוליות, ביחד. אנחנו כפנינים ממחרוזת מתפזרים כל עוד רק ביכולתינו. אין אנו מקבלי אותנו, ולעולם לא נקבל אחינו.
במרוצות שנים לא ראינו אור שונה לדברים דומים. אין בחנו את אשר נעשה איתנו ונמנע מבחינה כי אין בכוחינו לקבל ביקורת, ואנו נקרוס לשמע מילה חזקה מדיי.
האין אתה רואה ידידי? הינך זהב לידינו.
DN
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
