קיבלתי השראה מחלום מוזר, הלא זה פשוט עצוב?
-
והיא עומדת שם בחולצה שלי כשמלה בשבילה, פנייה מוארות באור הירח וכתפה חשופה ושם נקודת חן שמשום מה כל כך חשוב לי לציין על קיומה. היא שעונה על הקיר עם פנייה לעבר החלון. גבה אליי ואני מוצא את עצמי מוקסם. יופייה עדין וממכר. ריחה מתוק ומושך אותי כמו דב לדבש. אני רואה את צד פנייה. את הפרופיל המושלם שלה חשוך מהלילה. עינייה עוקבות אחר אצבעה המציירת משהו על עדן החלון המאובק. אני מעביר מכחול על הקנבס מיליוני פעמים עד שאני יכול לראות אותה פעמיים. והיא לא זזה. ורק מלהיסתכל עלייה אני נרגע. מוקסם. המכחול עובר על גופה המצוייר בעדינות מוסיף עוד פרט ועוד פרט שניזכרתי לראות. אני מוצא את הציור תירוץ להיסתכל עלייה. אני חושב שאני אעשה את זה לעיתים קרובות. שיערה ארוך וכהה יותר מלילה ללא ירח, מפוזר ומבולגן בחינניות. לא יכולתי למצוא רגע מושלם יותר לתעד אותה.
אני חותם את הציור וקורא לה לראות. היא מביטה וחיוך מתפשט על פנייה, חושף שורה של שיניים מושלמות מתחת לשפתיים מוכרות כל כך.
היא מביטה אל החלון במבט חוקר, וניגשת אליי. היא נושקת על לחיי ומורחת נקודה צהובה על הציור שלי. במקרה רגיל הייתי יוצא מדעתי. פה אני רואה את היופי, ציור של אישתי מביטה על כוכב נופל מבעד לחלון, ואני מוקסם. היא מקסימה אותי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
