חזרתי הביתה.
חזרתי אליכם , קוראים בלתי ניראים שלי.
חזרתי למעיין הנעורים של כוח הרצון שלי.
התחברתי למטען שלי שישאיר אותי בחיים עוד קצת..
מאסתי מהריקודים שהלב שלי החל לעסוק בהם כל פעם שאני קוראת משהו יפהפה..
אני היא אני. אתם אלה אתם. מקומי פה. בין בנות בנות 12 שנוזלות לבולמיה בשביל רחמים ותשומת לב, ביניכם הומוסקסואלים שמפחדים להיחשף,
ביניכם אנשים בני 40 שהחליטו לשתף, ביניכם אלה עם תוית מעל הראש. ביניכם אנשים שונים כל כך שקל יותר לשפוט כל אחד בניפרד על סעיף אחר. ביניכם אנשים שכל המשותף ביניהם היא הכמיהה לכתיבה, החשק להדפיס מילים הקושרות אותך עם עולם מנוסח, הדחף לסדר הכל בכמה שורות שזה יראה קל יותר, קצת יותר, מזערי יותר.
אני נושאת תווית כמוכם, הפרובקציוניסטית היהירה והמתנשאת, הצינית במקצת, זאת שפעם חשבה שהכל יצא לה ועכשיו חושבת שכלום לא יצא לה. הנוצרייה שמעמידה את העובדה הזאת לפני השם שלה. מקומי כאן. כי כאן אין לכם זכות לשפוט אותי על מעשיי. כי אתם מבינים שקודם אתם צריכים להדביק אתכם ביחד ורק אחר כך לתקן אותי. כי אדם מאושר לא פותח בלוג שכיף לקרוא בו.
אני אוהבת אתכם אנשים מוזרים שלי. אני אוהבת אתכם יקיריי..
DN
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
