Holly poop*-*

מאוכלסת ביגוני עד אין מקום אני אצעד בדרך אפר, ניתקלת שוב ושוב במכשולים מוכרים מדיי.. קרובים מדיי..

מועדת בפיתולים שאני סרטטתי על דפי גורלי עשרות פעמים.

אני אלכוד את צערי בחבל עבה ואגרור אותו מאחורי עד שיישחק.עד שאני אשחק.

מוכת חרטה אבל מלאת גאווה אני אתקוטט עם העתיד, כי הוא ראוי לזה. האם אני ראויה לו?

מוחי משקר לי, "הוא נמוג מליבך" הוא אומר לי, גאוותי מצודדת בו. אך לנגד תמונה מלאת פחד שנייהם מתקפלים באי רצון.

אתה חיי בחצוניותי. לכן אני שונאת אותה כל כך. עיניי בוערות מול המראה לאור השתקפותן.

מילותיי באוזנייך כבר אינן משחקות תפקיד. הן אף פעם לא שיחקו. אתה לא נתת להן חופש.

לעולם לא ניתנה לי ההיזדמנות לפרוס כנפיי בכלוב כל כך קטן. עוד מאט אמצא את המפתח ואטרוק את דלת כלובי בזעם מבחוץ. אתה עוד תראה.

DN