Holly poop*-*

בעלטה המוחלטת אני מנסה לגשש את דרכי אל האור.

עיניי אינן רואות, אוזניי אינן שומעות וכל שעובד הן רגלי וידיי- הרי אפילו ליבי חדל מפעימה.

אין בי עוד כוחות לנשום בכוונה.

אתמול הרגשתי אותך בפעם האחרונה.

הרגשתי את חום שפתיך על אלו שלי, את הנגיעה המנחמת שלך, את הלשון החמה שלך, את הנשימה שלך.

שלך. שלך. כל אלו אינן שלי עוד.

זוהי הדרך, המפה בזכרוני ואני הולכת על פיהה.. אך אין בי עוד כוחות למעוד.

אם אאבד את הדרך אכנע לאפלה, אדומם את מנועיי.

איך אחיה עוד בלעדיך?

איך תחיה עוד בלעדיי?

נחיה.

נמשיך.

נהיה מאושרים. אך מתי כל זה?

עד אז, אשכב לי כאן על סלע רך ואנמנם, ואנוח לי מסערות. הערוני כאשר יגיע גם זמני.

אוקטובר שלי, שוב באת להאיר את פניי בחיוך סתיוי.

שוב הגעת ללטף את לחיי בריח השלכת.

אוקטובר המלא בציפורי שיר, צבעי שקיעה וגשם מנחם.

אוקטובר שלי. מטרתך כאן היא להחזיר אליי את השלווה שאבדה בקיץ, אוקטובר שלי.

חודש המסמל עבורי את ההתחדשות הקדושה, האיתחול, איפוס ההגדרות של הטבע.

אוקטובר שלי. אכתוב לך בכל פעם שתגיע אהוב שלי, שלא תיגרום לי לחכות לך יותר. הנה אתה כאן.

 מלטף את פניי בריח הגשם.