Holly poop*-*

מאוכלסת ביגוני עד אין מקום אני אצעד בדרך אפר, ניתקלת שוב ושוב במכשולים מוכרים מדיי.. קרובים מדיי..

מועדת בפיתולים שאני סרטטתי על דפי גורלי עשרות פעמים.

אני אלכוד את צערי בחבל עבה ואגרור אותו מאחורי עד שיישחק.עד שאני אשחק.

מוכת חרטה אבל מלאת גאווה אני אתקוטט עם העתיד, כי הוא ראוי לזה. האם אני ראויה לו?

מוחי משקר לי, "הוא נמוג מליבך" הוא אומר לי, גאוותי מצודדת בו. אך לנגד תמונה מלאת פחד שנייהם מתקפלים באי רצון.

אתה חיי בחצוניותי. לכן אני שונאת אותה כל כך. עיניי בוערות מול המראה לאור השתקפותן.

מילותיי באוזנייך כבר אינן משחקות תפקיד. הן אף פעם לא שיחקו. אתה לא נתת להן חופש.

לעולם לא ניתנה לי ההיזדמנות לפרוס כנפיי בכלוב כל כך קטן. עוד מאט אמצא את המפתח ואטרוק את דלת כלובי בזעם מבחוץ. אתה עוד תראה.

DN

בתומן של דקות ארוכות עם עיניים רטובות אני מבינה פתאום שאני רוצה החוצה. לא סתם החוצה, להיות עם מישהו. לא סתם עם מישהו, עם הבחור ההוא שמשום מה אוהב אותי. לא סתם להיות איתו אלא להיתנחם בין זרועותיו במשך עוד חצי שנה ועוד אחת אחריה.

אתמול ציינו חצי שנה מהיום שבו העזנו להרגיש. חצי שנה והיא עברה לי כמו דקה וחצי. איפה תחילת שנה, איפה תחילת החורף? לאן הם ברחו לי פתאום?

וליפעמים אין לי מה לכתוב כשלא רע לי. וליפעמים אני פשוט מחפשת מילים אז אני מתחילה לכתוב על המצב בו אין לי על מה לכתוב, ובדרך כלל מציץ משהו. אני רוצה לפרוק ואין לי מה. אני מרגישה היתדרדרות במסוגלות שלי לצייר עם מילים, לתת להן לרחף מול האוזניים כמו מוזיקה. אני מאוכזבת מעצמי.

פאק. חצי שנה. לא חשבתי שאני אגיע לזה בתיכון.. הייתי הרווקה המושבעת..  בטח! היו לי חבר פה, חבר שם.. אבל אף פעם זה לא היה רציני מדי ולא נמשך יותר מחודשיים. פאקינג חצי שנה. זה מפחיד.

כמה נורא זה לפחד מאדם שאמור להיות קרוב כל כך. כמה נורא זה לפרוץ בדמעות כשהוא מנסה לדבר ולראות אותו מבעד לדמעות מגלגל עיניים ומתמלא בכעס. כמה נורא זה לא לדעת מה לענות כי הוא ינסה להסביר וזה רק יגרום לו להישאר ליד. כמה נורא זה לישנוא אדם קרוב שנאת מוות. כמה נורא זה לחוות מיני התקף חרדה כשהצעדים שלו חורקים באוזניי והם מתכוונים לדלת חדרי. כמה נורא זה שהוא אדם טוב שרוצה לעזור לביתו והיא בתמורה מתקפלת מולו.

כמה נורא זה להירתע מקרוב משפחה, כמה נורא זה להיגעל מאדם שכה דומה לך, כמה נורא זה ליראות אותו בעצמך וההפך.. כמה אתה נורא. כמה אתה רואה שהוא נורא. כמה נורא לי.