לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Holly poop*-*


writing to survive...

Avatarכינוי: 

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יולי 2012    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
293031    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

7/2012

כמה נחמד כש...


כמה נחמד כשאת מגלה שהרגשות שלך כלפיי מישו אמיתיים בטעות. כשאת מדברת איתו ופיתאום ניפלט לך "אני אוהבת אותך" בלי לשים לב, ואז את קולטת שאשכרה התכוונת לזה...

כמה נחמד כשאת בטוחה שאין שום דבר לאכול בבית, ואת מתה מרעב, ואז כשאת חוזרת הביתה את קולטת שאמא עשתה פנקייקס והם עדיין חמים.

כמה נחמד כשאין מה לישתות בבית חוץ ממים, ואז את יוצאת ואת לוקחת את הבקבוק הגדול של הנסטי שקניתם הביתה...

כמה נחמד לגלות שיש לך חמש שקל בכיס של הג'קט...

כמה נחמד כשאת מוציאה חולצה שלבשת כשהיית איתו ואת קולטת שיש לה את הריח שלו.

כמה נחמד שאת קמה בבוקר ואת קולטת שהשיער שלך מושלם בידיוק כמו שהוא, ואת לא נוגעת בו עד שאת יוצאת החוצה.

כמה נחמד כשאת מאפרת את העיניים שלך, וזה יוצא מושלם ועדין ולא בוטה, ככה שזה ניראה טיבעי בצורה לא טיבעית כזאת.

כמה נחמד כשאת יוצאת מהבית ויוצא לך לעבור ליד המראה, ולשבריר שנייה את אוהבת את מה שאת רואה.

כמה נחמד כשאת מקבלת ממנו אסמס שהוא אוהב אותך והלב פועם שוב, והחיוך מישתלט על הפנים שלך..

כמה נחמד כשכל כך נחמד לך שאת מחליטה לכתוב על זה..

כמה נחמד  כשאת מחייכת בלי סיבה, פתאום את לא חושבת על מה שרע, את חושבת על מה שטוב.. 

כמה נחמד כשיש לך את הרגע הזה של האופטימיות, שכבר לא איכפת לך מההורים שיושבים לך על הכתף, ולא מבצפר שמחכה לך מעבר לפינה, ולא מהזמן שעוקב אחרייך לכל מקום, ולא מהפחדים ולא מהחששות, ואפילו כשאני כותבת על זה, עדיין לא אכפת לי....

כמה לא נחמד זה כשאני קולטת שמחר זה כבר לא יהיה ככה.... כי מחר זה יום חדש... והוא יתחיל בדיוק כמו שכל יום מתחיל...

 

כמה נחמד זה שבינתיים יש לי את ה"כמה נחמד זה כש" להנות ממנו... ♥

נכתב על ידי , 31/7/2012 00:45  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



משו... שרביט... בלהבלה... בורינג.. העבירו וזה...


אממ.... טוב אז... יש ת'דבר המפגר הזה של השרביט או מה שזה לא יהיה...

אז אני שרוייה על ריצפת הלחץ החברתי בעוד שרביט מטאפורי לוחץ על נשימתי הכבדה לכתוב 10 דברים ש"אף אחד לא יודע עליי" ...

תחשבו על זה ככה... אם יש לי 10 דברים בסטוק... שאף אחד לא יודע עליהם... למה שאני ארצה לחשוף אותם!? הרי אמורה להיות סיבה שהם לא נישמעו ע"י אדם... מה לא?! טוב אז אני אזרום עם זה... אבל אני הולכת ליכתוב 10 עובדות עליי.... אני לא מיתעמקת במחשבה עם מישו יודע עליי את זה או לא...קחו את זה מאבק אילם/שקט במערכת ..... *ציניות*

 

 

 

 

1) כל מי שמכיר אותי מקרוב יודע, יש לי אובססיה לפילים. במיוחד אם הם ורודים.. אבל לא הרבה אנשים יודעים איך זה התחיל, אז אני אספר בקצרה. החבר'ה מהתיאטרון קנו לי בובת פרווה של פיל ורוד שמחזיק בחדק לב עם הכיתוב LOVE. מאז... איכשהו התלחתי לפתח חיבה מוזרה לפיל הזה... פיל הפכה להיות החיה האהובה עלי.. אני ישנה עם הפיל הזה כבר שנתיים ברציפות ואפילו הטסתי אותו לרוסיה איתי ... הלהקה הישראלית האהובה עליי זה הפיל הכחול... למרות שזה לאו דווקא בגלל הפיל זה יותר צירוף מקרים משעשע...

 

2) כשהייתי בכיתה ב' הייתי ניכנסת לדיכאונות כי הייתי בטוחה שיש לי מבנה גוף גברי טיפה.. שנאתי את הרגליים שלי, ואת הפרצוף עוד יותר... הייתי עושה קוקו חזק ומסתכלת במראה וניגעלת מהפנים שלי שניראים כאילו אני ילד... כמובן שהיתבגרתי ולקחתי את העיניין בפרופורציה, למרות שאני לא חושבת שאני יפה, אני גם לא כזאת נוראית כמו שחשבתי בכיתה ב'...

 

3) אני אוהבת את החורף, ואני כל כךךךךך שונאת את הקיץ... אם אני אבחר להיתאבד מתישהו אני אקפא למוות... בתאוריה, זה המוות הכי רגוע ושליו שיכול להיות... אני אוהבת שהקור עותף אותי, ואני כל כך אוהבת גשם !!

 

4) מכיתה ה' או ו' עד אמצע כיתה ח' הייתי פקצפרחה שכזאת... הייתי שפוטה של כמה בנות שהיתעללו בי כמו לא יודעת מה... החשבתי אותן לחברות רק כי לא הייתה לי ברירה אחרת... הדחקתי את הקטע שאני שפוטה למרות שבלב תמיד ידעתי שכולם צודקים... עוחח... אני קוראת לתקופה הזאת התקופה האפלה שלי... הייתי שומעת מיזרחית :S והייתי שמה חישוקים... והייתי סנובית כזאת...

 

5) ת'כלס אף פעם לא הפסקתי להיות אני מגיל קטן... מאז שאני בכיתות הקטנות אני זוכרת שאהבתי להיתבלט... בכיתה ב' התחלתי לישמוע את השירים האלה הנורא מוכרים של LP פה ושם אבריל לאבין... אחר כן שמעתי קצת פינקפלוייד... אהבתי דברים שהם לא כמו שהיית מצפה מהם להיות... ואז ביזבזתי כמה שנים על להיות פרחה T_T ועכשיו חזרתי לעצמי בגרסה בוגרת....

 

6) החלום התיאטרלי שלי הוא לשחק את אנטיגונה במחזה 'אנטיגונה' הנערה הקטנה, שניקלעת לדרמה המשפחתית הזאת... מעוררת פרובוקציות... היא כמו גירסה טיפה יותר שונה שלי... היא נותנת לאינסטינקטים שלה לעבוד לפנייה... אבל אצלה הגאווה צועדת קדימה.. ראיתי את המחזה בסביבות ה6 פעמים בתיאטרון שלנו... זה באמת המחזה האהוב עליי..

 

7) בחיים שלי, מאז שהתחלתי להיתלבש לבד... לא לבשתי חצאית (על טייץ בכיתה ה' זה לא נחשב). לבשתי שמלות, מכנסיים קצרים.. אבל אני כל כך שונאת חצאיות שזה כואב..

 

8) אחרי החלום שלי להיות שחקנית מקצועית... החלום השני שלי זה להיות פסיכולוגית... האמת היא שאני לומדת פסיכולוגיה בבצפר כמקצוע מוגבר (5 יח"ל) וקיבלתי שתי תעודות הערכה... בתעודות יש לי 100 בפסיכולוגיה.. זה המקצוע שאני מיתענגת על כל שיעור שלו.. הוא מעניין ומושך ופשוט מדהים! אני כל כך מתה על זה...

 

8.5) שתקו זה היה חייב להיכנס... הייתם חושבים שביגלל שאני רוסייה אני לא טובה בלשון נכון ? אז אני מצטיינת בלשון. והשנה? לא זכור לי שהכנתי שיעורים אפילו לא פעם אחת.. וספר גם לא הבאתי... אבל איכשהו אני מבין היחידים שהרגישו שהלך להם טוב בבגרות השנה.. (אני אוהבת להיתרברב על זה... ^_^)

 

9) בזמן האחרון התחלתי לצייר... אני לא יודעת למה.. הציורים שלי ממוצעים.. בחיים לא היה לי כישרות לצייר.. אני לא מציירת יפה, אבל לא יודעת למה המריחות האלה של העיפרות משמשות לי פורקן ענק כשאין מילים בפי... הציור לא חייב להיות מושלם... הוא רק חייב להיות ציור.

 

10)  הדבר העשירי שאף אחד לא יודע עליי..... אם יש לך בלוג? והוא לא על אנורקסיה או סיפורים בהמשכים? סימן שניכנסתי אליו... אם הוא גם לא קיטצ'י ומגעיל ומיתלונן מדיי... סימן שהוא במועדפים שלי... את רוב היום שלי אני מבלה בישרא במקום בפייסבוק.. נכון שאתם מרגישים שהעולם היתהפך על צירו (או איך שלא אומרים את זה? )

 

 

טוב אז מסתבר שזה לא היה כזה נורא....

זה אפילו טיפה העלה לי את המצברוח לחשוב, להיזכר בעבר...

למרות שזה עדיין דפוק..

 אז לפי החוקים והתנאים ששרביט הלחץ החברתי הציב מולי, אני חייבת להעביר אותו

אז אני בוחרת להעביר אותו לשני אנשים....

 The crazy jew אני קוראת את הבלוג שלך כבל איזה חודשיים... מענייו אותי מה תיכתוב ואיך תכתוב את זה ;)

LiveFastDieYoung לא עידכנת כבר כמה ימים... ות'כלס.. פה אני מתה מסקרנות מה תכתבי ...

 

כאן ניגמרה הדרמטיות. את תמותו. כולכם. סתם לא משעמם לי.... ><

ביי אומשו...

 

 

DN

נכתב על ידי , 27/7/2012 17:47  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הבמה שלי. הלהבה שלי.


היה שיעור אחד שאני לא אשכח... אותו יום שהמורה שלנו הדליקה כמה נרות ושמה אותם על הריצפה... היא סגרה את האורות והחלונות. היא הושיבה אותנו במעגל מסביב לנרות כאילו היינו בטקס של איזה כת... היסתכלתי על שלוש או ארבע הנרות שהיו במרכז ונכנסתי לעולם כזה של שלווה והרמוניה.... הבנתי באותו הרגע שהאש, עד כמה שהיא אמורה לעורר ערנות ואמורה להפחיד, האש מרגיעה אותי, איכשהו אני מרגישה מוגנת ...

ניכנסתי למעגל והתנועה הביאה אותי לעולם הזה של המשחק... הרגע הזה שאני לא רואה אף אחד בעולם... הרגע הזה שהחדר הזה הוא בעצם המוח שלי... ואני קוראת את המחשבות שלי כאילו לעצמי... כרגע אף אחד לא יוכל להשיח את דעתי... אני נימצאת בסוג של עולם אחר וניפרד... עולם כזה שאף אחד לא יודע עליו... אף אחד לא מקבל אותו חוץ מהבמה עצמה. 

״ אני לא מפחדת מהאש.״ אמרתי בקול ולקחתי את אחד הנרות לידיים שלי. מבטי נישק את הלהבה בהתרגשות. ״הלהבה מסקרנת אותי, היא מושכת אותי אליה בחבל שמלא במיסתורין, אדרנלין ותשוקה. אני סוגדת לאש, הרי היא ניראת אך בלתי נראת... הרי היא מפחידה ומרחיקה, למרות שאפשר לכבות אותה עם מים. או חול. ״ כמה אני אוהבת שכשאני על הבמה המוח והרגש שלי הולכים יד ביד, המוח מצליח לשדר את המילים המושלמות לניסוח של רגש... בגלל זה אניכל כך אוהבת מונולוגים מאולתרים. כי כששומעים אחד כזה זה בעצם לא שונה בהרבה מהכתיבה שלי, אך מנקודת המבט שלי זה שונה לגמרי. הרי כשאני כותבת אני מוחקת, משנה, מתקנת... על הבמה אין לי את האפשרות הזאת. כך שהמוח שלי יודע לבד מה הבחירה המושלמת.  על הבמה אני אחרת, אני מישהי יותר מרוכזת, יותר רצינית, אני מרגישה את כל מה שאני רוצה להרגיש. 

״האש יכולה להיות חברתי הטובה ביותר, כל עוד היא נשלטת... היא כה אנושית... הרי כשאדם מאבד שליטה הוא מסוגל להכל, כך גם האש. האש מצילה, אך גם חסרת רחמים. אני אוהבת את האש״ אמרתי לבסוף, ״ היא מזכירה לי אותי״. הנחתי את הנר ופיניתי את הבמה לשחקן הבא. 

 

הי אגיד לכם את האמת? הבמה היא חברתי הכי טובה. והיא לא חייבת להיות גבוהה עם זרקורים. ומלפני לא חייב להיות קהל נרחב שמוחא לי כפיים. 

הבמה שלי יכולה להיות באמצע מעגל באולם מלא ארגזים על תילבושות, לעיני חמישה שחקנים, שבזמנם הפנוי גם חברים טובים שלי, והמורה הכי מושלמת שקיימת בעולם הזה... לצערי.. כרגע אני יכולה רק להיזכר. 

נכתב על ידי , 25/7/2012 02:48  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

5,199
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , מדעי הרוח
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לD-fucking-n אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על D-fucking-n ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)