לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Holly poop*-*


writing to survive...

Avatarכינוי: 

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2012    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

10/2012

"Theres a crack in everything, That's how the light gets in" Leonard Cohen


יש סדק בכל דבר, כך האור נכנס פנימה.

אם האור ניכנס פנימה, כך גם אני אצא החוצה. אני ארחיב את הסדק כמה שיותר..

אני אכרסם את הגבולות. אני אשבור כל מה שבדרכי.

אני פרובוקציוניסטית. מטבעי.

אני אדם קשה.

אני מסובכת מכל בחינה.

אבל פה אהיה קלה, ושם אהיה גמישה.

אני שוברת את עצמי. כי כאן מותר.

יש סדק בכל דבר.

גם בי.

נכתב על ידי , 29/10/2012 18:09  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הסוף לאדישות ^_^


זה נפלא ואנוכי להפליא להרגיש מחדש. שוב אותה משיכה ללא נודע.. שוב אותו סיכויי להיפגע, ולי ? לי רק להרגיש ולהרגיש.. להיתענג על רעידות ממושכות בלב. להיתענג על סיומה של האדישות הנוראה שבי. מחדש אני מרגישה שלמה למדיי. חודש אהוב ושלם עסק רק בשטויות. עכשיו הגיע הזמן גם לחשוב. עם אף קפוא בפעם הראשונה השנה, ורגליים קרות באופן מילולי, ועם ההרגשה הנפלאה של הרוח הקרה מלטפת את פני, והחמימות הנפלאה צורבת על גופי, והרעש הממכר של הרעם והמראה המדהים של הברק, אני חוזרת להיות אני שוב. אני הלא אדישה. אני שאני אוהבת. אני שחוזרת לנהל בלוג אחרי חודש יבש לגמריי. אני אוהבת את העולם הזה פתאום ^_^ 

נכתב על ידי , 26/10/2012 20:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



hello Mr. Rain... we missed you honey :)


מכירים את ההרגשה הזאת שאתם לא רואים מישהו כל כך הרבה זמן, שכשהוא בא אתם קופצים עליו ומחבקים אותו הכי חזק שאתם יכולים?

מכירים את זה שאתם מרגישים שאתם כל כך צריכים אותו עכשיו והוא בא בדיוק בזמן, ושאם הייתם מחכים עוד 5 דקות לא הייתם שורדים?

אז אצלי זה לא מישו... זה הגשם. כל כך הרבה זמן לא כתבתי, ופיתאום הגשם הזה הוציא ממני כל יכולת להיתאפק... אני כותבת שטויות ומקווה אפילו לקצת שקט נפשי...

אז אני פתחתי חלון, מהיותי חולה לא היסתכנתי בלרוץ חצי עירומה בגשם כמו שכל האינסטינקטים שלי אמרו לי לעשות...

פתחתי אותו והדבר הראשון שעשיתי הוא לא לעצום עיניים הוא לא לבהות בטיפות, הוא לשאוף את כל האוויר שאני יכולה ולסנוור את רוחי עם הריח המתוק הזה של האבק הרטוב... תארו לכם את התדהמה שלי כשהפנתי עיניי כלפי מעלה, רק ליראות את הטיפות היפות האלה עוברות על פני, וראיתי את הקו העקום והשבור הכחול מתמתיח לאורך כל השמיים ומאיר את פניי בחשיכה... זה היה קסום. לגמרי. ואחריו הרעש הזה שאני כל כך אוהבת, של הרעם... זה ששובר אותי קצת מבפנים אבל במובן הטוב... במובן של כאב צורם אבל נעים.. כאב ממכר שאוכל אותך קצת מבפנים... ואז אני רואה את הטיפות, ואז אני שמה לב לאבק הרוקד בינם, גרגיריי אבק המייחלים לשרוד... הוצאתי חצי גוף מהחלון והרגשתי את הטיפות על פניי, התיישבתי על עדן החלון...להישתתק מהברקים, להיתענג על הרעמים ולשמור בזיכרון כל טיפת גשם שעוברת מולי.

זה פשוט היה כל כך מדהים...

דאמניט אני כל כך אוהבת גשם...

נכתב על ידי , 25/10/2012 19:51  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

5,199
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , ספרות , מדעי הרוח
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לD-fucking-n אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על D-fucking-n ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)