ומה אם..?

לילה. 

איפה כולם?? איפה כולם?? רוץ!!!
צעד, עוד צעד. מדרגה, מדרגה, מדרגה, קומה שלישית. עוד עשרים מדרגות, קומה שניה. יש רק עוד עשרים שניום, עשרים שניות. רצים. כולם רצים. קומה ראשונה, רק עוד קומה אחת, קומה אחת. הדלת של המקלט תקועה, חזק יותר, חזק יותר!!! נכנסים, כולם, כל ה12 דיירים, בדיקת נוכחות. אמא, אבא, ילד. כולם פה. כולם פה. 3..2..1. דממה. "קר.." שששש!!! שתקו כולם.  
בוּם.
בוּם.                         

שקט.

בוּם.

בוּם בוּם. 

יירוטים. יירוטים. יירוטים. 
הברכיים רועדות. מתיישבת לאט על הכסא המאובק. נשימה עמוקה, נשיפה. נשימה עמוקה, נשיפה. הידיים רועדות. כולם מביטים לחלל הריק. 
אמרו 10 דקות. 
יושבים. יושבים..
עוד אחת.
תוך דקה אמור להיות יירוט. 
בוּם. הדקה עוד לא עברה.
בוּם..
בוּם.האזעקה נמשכת.
בוּם. הבניין רועד. 
כולם שותקים. מסתכלים אחד על השניה במבט מבוהל. 
"זהו, אפשר ללכת."
לא!!!

בוּם. 

בוּם. 

אמרו 10 דקות. 10 דקות. 

מפסיקים לנשום, לחץ. 

בוקר.