חייכתי לעצמי בעודי סורקת את הדמות שהשתקפה במראה, בוחנת כל פרט ופרט.

נערה בריטית רגילה, בסביבות גיל ה17 עמדה לפני. שיער בלונדיני חלק ומטופח הגיע עד סוף ישבנה של הדמות. עיניים כחולות ועמוקות נעצו עיניים, גזרה משגעת ושזופה נראתה ועליה נלבשה בעדינות שמלת-קיץ פרחונית וורודה.

נאנחתי, הדמות הזאת הייתה אני.

לבשתי את הכפכפים השחורות והפשוטות שלי ונפרדתי מאמי בנשיקת לחי.

"תהני מתוקה!" קראה לעברי "ביי אימא" גיכחתי וסגרתי את דלת-הבית בחיוך.

ירדתי במדרגות הבניין עד שהגעתי ללובי, לפתע נגלו לפניי שתי משאיות-הובלה וכמה עובדים שמכניסים רהיטים אל הבניין 'אז סוף-סוף קנו את הדירה של מרתה' חשבתי לעצמי ותהיתי איך השכנים החדשים יראו.

יצאתי מהבניין והתקדמתי אל עבר חוף הים אשר התייצב מטרים ספורים מביתי. ירדתי אל החולות והחזקתי את הנעליים שלי בידיי, התקדמתי אל עבר בית הקפה המוכר וצעדתי אל השולחן הקבוע שלי ושל ריהאנון.

ריהאנון היא חברתי הטובה ביותר מאז כיתה ח'. מאוד התחברתי אליה, היא לא התייחסה אליי כמובן מאליו, כמו רב הילדים בכיתתי. היא נתנה לי יחס שווה, היא תמיד הייתה נגד הפליות.

"ריי!" צעקתי לעברה והיא התסובבה במהירות "היי איימס" חייכה אליי והתיישבתי על-ידה.

"מה נישמע?" שאלה אותי, נושקת ללחיי "כרגיל" חייכתי ומלצרית נמרצת התקרבה אלינו "היי, מה אתן רוצות להזמין?" שאלה "דיאט-קולה" אמרה ריהאנון "קפוצ'ינו נטול קפאין בבקשה" חייכתי והיא הנהנה והלכה להביא לנו את מבוקשנו.

"אז מה עם אבי?" חייכתי "הוא מדהים!" חייכה ריהאנון "אתמול בערב הוא הביא אותי לאיזה אגם ממש יפה והכין לנו פקניק..." סיפרה בחולמניות "אוווו" צחקקתי וחיבקתי אותה "אני כל-כך שמחה בשבילך" חייכתי אליה והמלצרית הביאה לנו באותו הרגע את המשקאות "תודה" אמרתי לה והיא רק חילקה לשתינו חיוכים והלכה לשרת עוד אנשים.

"מה איתך?" שאלה אותי ריהאנון בדאגה "ממשיכה לבלוע?" הנהנתי.

היא נאנחה באכזבה "בסוף זה הרוג אותך..." הזהירה אותי, נאנחתי ולגמתי מהמשקה החלבי נטול-הקפאין.

פתחתי את עמוד המסנג'ר שלי ובדקתי כמה חידושים,מעדכנת תמונת-פרופיל חדשה. השעון הוראה על השעה שמונה ורבע בערב.

'ריי היה כל כך כיף!3>' עידכנתי את הסטטוס שלי ולגמתי מבקבוק המים, לפתע קיבלתי הודעה מאדווין, ידיד טוב שלי אפשר להגיד.

אד ;) says:

התכוננת לבגרויות?

איימס 3> says:

שיט! שכחתי מזה לגמרי!

אד ;) says:

אז כדי שתתחילי, מחר הבגרות במטמתיקה.

איימס 3> says:

טנקס אד, כמעט שכחתי 3>

ביי ביי :)

אד ;) says:

ביי :)

סגרתי במהירות את המחשב ורצתי אל חדר-האמבטיה הפרטי שלי.

הוצאתי מאחת המגירות שבשיש הכיור קופסה קטנה בצבע לבן עם כמה כיתובים עליה ופתחתי אותה, לאחר מיכן הוצאתי שני כדורים ורדרדים ומיליתי לעצמי כוס מים ממי-הברז ובלעתי אותם מהר.

כן, הייתי מכורה לאותם הכדורים וריהאנון התכוונה אליהם היום בבוקר.

תמיד הייתי הילדה המקובלת והנעימה, שכולם מקרקרים ומסתובבים סביבה.

למרות שלא הייתי מעודדת, או יצאתי עם שחקן פוטבול כולם אהבו אותי ותמיד הייתי מרכז המעגל החברתי.

תמיד הייתי הילדה הכי יפה ונעימה, שיש לה ציונים בשמיים, זאת שכולם תמיד מחמיאים לה, הכישרונית שכולם אוהבים.

היו לי את החיים המושלמים אפשר להגיד, הורים טובים ודואגים, בית יפה ומקסים, יופי בלתי-רגיל, השכלה נבונה וחברים מדהימים.

אך זה לא היה כך,

עם הזמן התחילו הבגרויות והמתכונות, והייתי צריכה ללמוד בלילה בשבילן, אך תמיד הייתי נרדמת באמצע.

ואז ריקי, ילדה מתבודדת בכיתה סיפרה לי את השיטה שלה, כדורים.

כדורים פשוטים שמחזיקים אותך ערה במשך הלילה, הדרך הכי טובה וקלה כך חשבתי.

ולאט לאט התמכרתי אליהם, ממש כמו אל סמים.

כמובן שאף אחד לא ידע חוץ מחברתי ריהאנון. לא אמי, לא אבי, לא משפחתי ולא אף-אחד. אך ורק ריהאנון.

לבסוף חזרתי אל שולחן העבודה שלי והוצאתי את כל החומרים שהייתי צריכה, השארתי את המחשב פתוח לשם מידע מספק משם אך התנתקתי מכל התוכנות הידועות שהשתמשתי בהן.

התחלתי ללמוד, והשקעתי והתעמקתי באותם הנושאים. לאחר שעתיים או שלוש לקחתי הפסקה קטנה וירדתי אל המטבח שבקומה הראשונה של הבית בשקט על קצות האצבעות והכנתי לעצמי ספל-תה חם.

התיישבתי על כיסא-הבר שהתייצב אל מול שולחן גבוה וארוך, לוגמת לגימות קטנות ושקטות מהספל, מביטה באור הירח.

עליתי אל החדר לאחר חמש דקות וסגרתי את הדלת בשקט, הוריי עוד ישנו וחדרם היה בסוף המסדרון, כך ששיערתי שלא יכלו לשמוע אותי, אך בכל מקרה הצתיידתי בדממה ליתר ביטחון.

המשכתי לקרוא ולכתוב לי הערות וסיכומים עד חמש בערך.

העייפות כבר התחילה להשפיע עליי וקמתי מהכיסא והלכתי אל חדר-האמבטיה שלי מוציאה עוד פעם כדור ורדרד נוסף ובולעת אותו לאחר שנייה.

שטפתי את פניי במים קרים וחזרתי ללמוד עד סביבות שבע בבוקר.

יצאתי מחדר-האמבטיה מלא האדים מסדרת קצת את המגבת שעל גופי.

כבר ראיתי את ריהאנון יושבת על מיטתי בהאנחה "שוב פעם למדת בלילה?" שאלה וחייכתי אליה חיוך עקום, היא נאנחה והסתובבה כדי שאוכל להתלבש.

הוצאתי מהארון גופייה ורודה ומכנס שחור שלוש-רבעים.

לבשתי את הכל לא שוכחת לבנים וריהאנון הסתובבה וסיננה לעברי "די קר בחוץ, שימי ג'קט..." הנהנתי והוצאתי מהארון ג'קט משבצות אפור וחזרתי אל חדר-האמבטיה.

סירקתי בעדינות ובאטיות את שערותיי הישרות, לאחר מיכן נגשתי אל המראה וסלסלתי חלק מהשיער בעזרת בייביליס.

"אני מוכנה" חייכתי אל ריהאנון ושתינו ירדנו למעטה אל המטבח.

"בוקר טוב" חייכתי אל עבר הוריי וחלקתי לכל אחד מהם נשיקה בלחי "בוקר טוב חומד" חייכה אמי "בוקר טוב מתוקה" הנהן אבי והמשיך לקרוא את העיתון "בוקר טוב ריהאנון" חייכה אמי "היי ריי" חייך אבי "בוקר טוב מר וגברת הווארד" חייכה אל שניהם ואימא הגישה לי ולריהאנון שתי צלחות מלאות בחביתה, סלט וטוסטים קלויים.

"אוח תענוג..." מלמלה ריהאנון לאחר כמה נגיסות, אמי חייכה אליה וזאת רק המשיכה לזלול.

לאחר שסיימנו הכל לקחנו מסטיקים ונפרדנו מהוריי ויצאנו לבית-ספר.

"וואו הבגרות הייתה כל כך קלה!" חייכתי וקפצתי על ריהאנון בדרכנו חזרה הביתה "באמת? היה די קשה"  הופתעה ריהאנון "אולי תנסי את הכדורים האל..." "בשום פנים ואופן לא! את לא רואה מה הם עושים לך?!" התרגזה "טוב, טוב רק אל תהרגי אותי..." הרמתי את ידיי ובדיוק עברנו על יד הבית שלי "יאללה ביי" חייכתי אליה "אל תשכחי לבוא היום" נשקה ללחיי והלכה משם בקצב די מהיר.

נאנחתי ונכנסתי דרך השער הגדול של הבניין, עוברת על יד החצר המטופחת והגדולה, עליתי במדרגות הבניין אל הקומה האחרונה ונכנסתי אל הפנטהאוז שלנו, אימא בדיוק עמדה על יד עדן החלון והשקתה את העציצים.

"היי אימוש..." חייכתי אל אמי שבדיוק טיפלה בגינה "היי מותק, ארוחת הצהריים בסירים על השיש" מסרה לי בחיוך והתכופפתי כדי לתת לה נשיקה בלחי.

זרקתי את התיק בפינת-הסלון בעייפות, מתיישבת על הספה הרחבה "מה קרה מותק, יום קשה?" שאלה "היו בגרויות..." נאנחתי ואמי נעצרה "ואיך הלך?" שאלה "אני חושבת שהצלחתי, היה לי קל ולמדתי הרבה" אמרתי והיא נאנחה בסיפוק.

"טוב אני הולכת לאכול, רוצה?" שאלתי "אכלתי כבר" סימנה בעזרת ידה לשלילה.

נאנחתי מרימה את כתפיי והלכתי אל המטבח.

הרמתי את מכסה הסיר ומולי נגלה ספגטי בעל הרוטב המיוחד של אימא שלי, הרחתי אותו בתענוג ובדקתי מה בסיר השני. כמו שחשבתי, השניצלים המדהימים והמיוחדים של אימא שלי.

"וואו אימא..."  נאנחתי בחיוך "איזה כיף..." המשכתי לרחרח את הסירים "כן רציתי לפנק אותך קצת כי ידעתי שהיו לך היום בגרויות ועבדת עליהן קשה מאוד" חייכה, רצתי אליה וחיבקתי אותה.

לאחר שאכלתי והכנתי את השיעורים החלטתי להתיישב מול המחשב.

ברגע שבאתי להכנס אל המסנג'ר צעקה רועמת קטעה אותי "איימיייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי!" זאת הייתה אמי.

נאנחתי וקמתי בעצבנות "מה?" שאלתי את אמי ונגשתי אל המטבח, היא בדיוק הוציאה עוגה מהתנור "מותק לכי אל השכנים החדשים מהדירה של מרתה ותגידי שלום יפה עם העוגה ותברכי אותם" חייכה אליי "לכי את!" רטנתי, לא סבלתי את זה שכשבאו שכנים חדשים אמי הייתה חייבת להתחנף ולרדת אליהם עם עוגות ומטעמים שונים "קדימה חומד!" מיהרה לתת לי את העוגה "טוב חכי אני אתלבש..." מלמלתי בכעס והלכתי אל החדר שלי.

הוצאתי חולצת-טי אדומה ומתחתיה גופיה לבנה, וכמובן שורט ג'ינס פשוט.

לאחר מיכן נעלתי את הכפכפים השחורות שלי ולקחתי איתי את הטלפון בכיס.

"יאללה בואי פשוט נגמור עם זה..." מלמלתי "את הולכת לבד" הזהירה אותי "כן,כן..." מלמלתי וירדתי אל הקומה הראשונה במהירות, מחזיקה את העוגה הטעימה.

צלצלתי בדלת הבית וכמעט שלא הפלתי את העוגה כשראיתי מי פתח לי.

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~

מקווה שאהבתם ושהשארתי אתכם במתח (;
טלי ♥ 

עריכה:

בבקשה תודיעו לי מי רוצה להירשם אל הקבועים [;.