שנה חדשה נכנסה.
אפשרות לפתיחת דף חדש לכולנו, תירוץ להחלטות אישיות שישנו, אולי, את מהלך חיינו.
השנה שוב הזזנו את השעון שעה אחת אחורה ויצרנו שעון חורף.
עד לפני מספר שנים היה ויכוח בכל שנה, טיעונים בעד ונגד יצירת שעון חורף, דרישות לבטלו כי הוא תוצר של "כפייה דתית".
אבל אז נחקק חוק, שאומר מתי יוזזו מחוגי השעון שעה אחת אחורה או שעה אחת קדימה, כלומר, מתי נעבור לשעון חורף ומתי נעבור לשעון קיץ.
נדמה היה שהגענו להסכמה, פשרה שכזו.
אך השנה שוב סוערות הרוחות, כי "מוקדם מדי" לשעון חורף, ולטענת מספר אנשים במדינה, אין בו צורך בכלל, כי שעון קיץ טוב יותר, ואולי כדאי להעביר את מחוגי השעון עוד שעה קדימה, מעבר לשעון קיץ, כדי שנוכל "לנצל" את שעות האור, שהשמש תשקע מאוחר ונוכל "לבלות" יותר.
חלק מאותם אנשים היו אלה שחתמו על אותו חוק שמסדיר את שעון החורף ואת שעון הקיץ, חלקם לא הביעו התנגדות.
הם מצאו להם את הזמן לצאת נגד החוק: קצת לפני יום הכיפורים.
הם שכחו שאנחנו, בכל זאת, מדינה יהודית, ולא יהרוג אף אחד מאיתנו להתפשר קצת למען אלו שזה חשוב להם.
הם טוענים ששעון החורף גורם לנזקים כלכליים, בטיחותיים ועוד שלל תירוצים יצירתיים.
הם דורשים שוויון זכויות לכולם, אבל לא באמת לכולם, כי אסור להתחשב בדתיים.
הם רוצים שאפשר יהיה להשיג בכל חנות חמץ בפסח, שרצים בימות השנה, ושאם אפשר, יבטלו את ט' באב, כי זה באמת לא יום חשוב, ואין לו משמעות.
הם רוצים להפוך אותנו ממדינה יהודית למדינת כלל אזרחיה, כמו כל מדינה אחרת.
אולי היה לי יותר קל, אם הם לא היו בוחרים לצאת נגד שעון החורף יממה לפני כניסת יום הכיפורים, שנחשב ליום הקדוש ביותר בשנה.
זה נראה כמו ניסיון ליצירת ויכוח ושנאה לפני יום שבו אנו מצווים לערוך חשבון נפש עם עצמנו, לחשוב על חטאינו ולכפר עליהם.
השנאה הזו שבינינו לא תוביל אותנו לחיים טובים יותר ולהישגים.
האם זהו הדף החדש שהיינו מעוניינים לפתוח עימו את השנה החדשה?
אנחנו עם אחד.
אנחנו צריכים ללמוד להתאחד, כי כשאנו מפולגים, ניתן לפגוע בנו בקלות.
לעיתים יש צורך בהעלאת נושא לדיון, בהעלאת נושאים מסוימים למודעות הציבור הרחב.
אין לנו צורך בריבים פנימיים נוספים, יש לנו מספיק מחלוקות שעלינו ליישב.
אולי זה עוד נושא שצריך לחשוב עליו בעת עריכת חשבון הנפש: היחס שלנו לאחר, לשונה, קבלת השונה וכיבוד השונה.
ניתן לחיות ביחד גם כאשר קיימים הבדלי דת ואמונה, גם כאשר קיימים פערי מעמדות, גם כאשר קיימים ויכוחים עקרוניים.
אנחנו צריכים לזכור, כל הזמן, למה אנחנו כאן, למה המדינה שלנו מוגדרת כיהודית.
לא כי אנחנו שונאים את העולם כולו, לא כי אנחנו מעוניינים להתבודד.
אנחנו חיים במדינה יהודית כי בעבר התנכלו לעם היהודי.
גירוש, פרעות, השמדה.
אנחנו כאן כדי שהמעשים האלו לא יישנו.
אנחנו כאן כדי שנוכל לשמור על זהותנו היהודית מבלי שיפגעו בנו, מבלי שיסיתו את השכן בדלת ממול נגדנו.
בעולם עדיין יש קבוצות קיצוניות שטוענות שאסור לנו להתקיים, שטוענות שהעם היהודי שולט בעולם, שטוענות שכל דבר רע הוא מזימה יהודית והעם היהודי אשם בכל.
זו המדינה שאמורה לאפשר לנו חופש דת, ולא רק חופש מדת.
זו המדינה שצריכה להיות מושתתת על ערכי היהדות, שצריכה להגן על היהדות ועלינו.
סובלנות היא מילת המפתח כאן.
לא רק כלפי מי שהדת שלו שונה משלנו, אלא גם כלפי מי שהדת שלו זהה לשלנו, אך האמונה שלו שונה.
כפייה דתית מתרחשת לא רק כאשר קבוצה דתית כופה על החברה כולה את הערכים שלה, כפייה דתית מתרחשת גם כאשר קבוצה חילונית לחלוטין כופה על החברה כולה, ובכללה הדתיים, את ערכיה שלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
