לפני חמש שנים נחתמה עסקת שבויים, שבה הוחזרו לישראל שלוש גופות של חיילים שנחטפו ללבנון, ואזרח אחד חי.

תמורתם, ישראל שחררה מחבלים.

כשנתיים לאחר מכן, אותו ארגון שהיה האחראי לחטיפתם ולרציחתם של שלושת החיילים, חטף שני חיילים נוספים.

במשך זמן רב אותו ארגון סרב למסור למדינת ישראל מידע על החטופים, והוא ידע למה.

לפני כשנה הוחזרו גופותיהם של שני החיילים, תמורת חמישה רוצחים וכמעט מאתיים גופות של מחבלים.

פחות משלושה שבועות לפני אותו אירוע חטיפה בצפון, אירעה חטיפה בדרום.

הארגון שמחזיק בו, לפחות למראית עין, הוא שונה מהארגון שביצע את שתי החטיפות האחרונות בצפון.

שלוש שנים עברו מאז שנחטף חייל.

מדי פעם אנחנו מתבשרים על מכתב, קלטת שמע, מגעים לשחרורו.

אותו ארגון חבלני דורש ממדינת ישראל שחרור של רוצחים.

הם יודעים שממשלות ישראל נכנעו בעבר, והם סומכים על כך שגם הממשלה הנוכחית תיכנע.

אולי הם צודקים, אחרי הכל, ממשלת ישראל מוכנה לשחרר עשרים אסירות ועצירות רק לצורך קבלת מידע, שאמור להיות עדכני.

אלו לא אסירות שנעצרו סתם ונשפטו לעונשים קשים במיוחד, אלו אסירות שנתפסו, בחלקן, לפני ביצוע פיגוע התאבדות, או במהלך תכנון, או במהלך הכנת נשים אחרות לקראת ביצוע פיגוע התאבדות.

כוונתן לא הייתה טהורה.

אסור לנו לטפח אשליות.

ראשי הארגון החבלני מנסים להשלות אותנו, מדי פעם אומרים שאולי הוא מת ואולי חי, מדי פעם אומרים שהוא חי.

אין ספק שיש לפדות שבויים.

אבל צריך לזכור את המחיר.

אותם רוצחים שמנסים לשחרר, אותם מחבלים, אינם אנשים שבאו עם כוונות טובות.

כוונותיהם ידועות והם לא מביעים חרטה ולא יביעו חרטה על מעשיהם.

סביר להניח שאם ישוחררו, הם יחזרו לרצוח ויאמנו אחרים לרצוח.

האם זה הרושם שממשלת ישראל רוצה ליצור?

הרי האויב כבר אומר, שרק באמצעות חטיפת חיילים מדינת ישראל תשחרר את המחבלים.

הם כבר מתכננים ומתאמנים כדי לחטוף שוב.

חיי אדם הם ערך עליון.

פדיון שבויים זו מצווה חשובה על פי היהדות.

אבל לא בכל מחיר.

אנחנו צריכים לזכור שעסקאות שבויים לא יעצרו את האויב.

גם מתן שטחי יהודה ושומרון לא יעצרו את האויב, אלא רק יחזקו אותו במאבקו כנגד מדינת ישראל.

כל ויתור שלנו משמעו כניעה לדרישות האויב.

האויב לא מחכה בסבלנות עד לעסקת שבויים או עד לחתימת "הסכם שלום".

הוא מאמן את זרועות החבלה שלו, הוא מנסה ולעיתים מצליח להבריח נשק.

פיגועי הירי לא פסקו.

טילים ופצצות מרגמה ממשיכים ליפול בשטחי מדינת ישראל.

לאויב יש מטרה, ורק דרך אחת להשיג אותה – מלחמה.

מדינת ישראל צריכה להגן על אזרחיה.

מדינת ישראל צריכה לקיים את מצוות פדיון שבויים.

אך עלינו לזכור מי האויב שעומד מולנו, ומה מטרתו.

אין כאן מקום לאשליות, עלינו להיות מפוכחים וממוקדים.

לא נוכל לעצור באמצעות עסקת שבויים ומתן שטחים את אימון המחבלים וניסיונות הפיגועים.

עסקאות שבויים והסכמי שלום לא באמת ישנו את דעת הקהל העולמית.

אדם שמחפש פגמים, ימצא אותם.