אני עדיין מחפשת את הדרך.

הדרך הנכונה, זו שנמצאת אי שם, אך אין מצפן שיסייע לי להגיע אליה.

רק הניסיון יכול להביא אותי אליה.

אני צריכה לזכור את כל הכישלונות, את ההצלחות, את הניסיונות, ובעיקר את הדרך אליהם, כדי לא לחזור על אותה דרך שבה נכשלתי.

בכל דרך יש מהמורות.

אולי אם אני אלך באותן הדרכים שהלכתי בהן בעבר אני כבר אזכור היכן נמצאות המהמורות וכיצד לעבור אותן, אבל תמיד קיים הסיכוי שאני אחזור על הטעויות שלי.

אני לא רוצה לחזור על טעויות העבר.

אני מאמינה שכדי להגיע ליעדים שלי אני צריכה לעבור בדרכים שלא הכרתי בעבר.

להסיר התנגדויות, לנסות.

אין דרך בטוחה.

תמיד יש סיכונים.

היום אני כבר מודעת לחלקם, אני מודעת לסיכון אחד במיוחד, ואני משתדלת לא לתת לו לשמש כמעצור.

זה לא פשוט.

אי אפשר לדעת מתי הדיכאון יתפרץ שוב, ישתק אותי ויעצור את כל התכניות שלי.

הוא תמיד ברקע.

כמעט בכל תכנון אני כוללת אותו כגורם שאולי יצוץ.

לא להיות מופתעת, לא להישבר כשהוא יתפרץ בפעם הבאה.

אני עדיין מושפעת ממנו, ואני יודעת שיעבור זמן מה עד שאני אפסיק "להתחשב" בדיכאון בכל תכנון שאני עושה.

אני כבר לא מבטיחה לעצמי שאני אצא ממנו.

אי אפשר להתעלם ממה שנמצא כבר שנים ברקע.

קיוויתי שהדיכאון ייעלם, אבל לדיכאון יש נטייה להישאר ולהשפיע על כל צעד.

בקרוב, הבטחתי לעצמי, אני אלך בדרך אחרת.

אני לא יודעת עדיין באיזו דרך, אני רק יודעת שאני צריכה להתקדם.

אני לא יכולה להמשיך לחיות בלי התקדמות.

אני חייבת לעשות משהו, כי אני לא יכולה לשבת בצד ולצפות בחיי עוברים להם בלי שמשהו בהם ישתפר.

החיים הם בלתי צפויים, ולמרות זאת, אני מתקשה להאמין שמשהו בחיים שלי ישתנה לטובה סתם כך.

זה לא יהיה קל.

אני יודעת שזה לא יהיה קל, כי כבר ניסיתי בעבר להיות זו שמשפיעה על החיים שלי.

תמיד נשברתי אחרי הכישלון והתייאשתי.

זה דפוס חוזר אצלי: נכשלת, נשברת, מתייאשת.

קשה להתעודד אחרי כל כישלון.

בשלב מסוים לכישלון כבר אין משמעות, אין טעם בניסיון להסיק מסקנות וללמוד מהטעויות.

כשהכישלון הפך להיות חסר משמעות, לא היה טעם לנסות להמשיך.

אני יודעת שכמעט כל מעשה שלי מוגדר ככישלון.

פחדתי במשך שנים מהכישלון.

כיום אני יודעת שהסיכוי שאני אכשל גבוה מהסיכוי שאני אצליח.

אני מקבלת את זה, ועם זאת, מקווה להצליח.

מקווה לשבור את רצף הכישלונות.

מקווה להוכיח לכולם שאני מסוגלת.

אבל אני זהירה גם בתקוות שלי.

אני לא רוצה לחיות באשליה שתפיל אותי, ברגע אחד, בחזרה לקרקע המציאות.

אני לא רוצה להרגיש את החבטה הזו של הנפילה.