אני עדיין לא מבינה למה מדינת ישראל צריכה לבקש רשות מהעולם לפני שוועדות התכנון והבנייה מאשרות תכנית זו או אחרת.

אני יכולה להבין שצריך לבקש אישור מהתושבים כאשר משנים את מרקם האזור, כאשר בונים גורדי שחקים באזור שרובו ככולו מורכב מצמודי קרקע.

אני לא מבינה למה אסור לנו לבנות בירושלים.

לא בדרום ירושלים, לא בצפון ירושלים, לא במזרח ירושלים, לא במערב ירושלים.

אומות העולם הפקיעו את ירושלים ממדינת ישראל.

ירושלים, בירתה של מדינת ישראל, הופקעה מידיה של מדינת ישראל.

איך לא חשבו על זה קודם?

הרי למדינת ישראל אסור לבנות בלי אישורן של המעצמות, כאילו מדינת ישראל הייתה פעוטה שנזקקת לתמיכה בכל צעד.

כמה נרחיק לכת בעניין הזה?

האם בשלב הבא נבקש אישור מאומות העולם לפני שניטע עצים?

אולי כל אחד ואחת מאיתנו, האזרחים, יצטרך לבקש אישור לפני שהוא רוכש דירה?

התלות הזו מסוכנת.

אנחנו נמצאים במדרון תלול.

מדוע שוועדת התכנון והבנייה תתאם עם אומות העולם הכרזה על אישור תכנית או על דחיית תכנית?

נדמה שאיבדנו את הכיוון.

ממדינה עצמאית, שנלחמה על עצמאותה, הפכנו למדינה תלותית שמפחדת להילחם על זכויות אזרחיה, שלא נדבר על לחימה לצורך הישרדות.

קרבות ההישרדות היחידים הם לקראת הבחירות, כאשר כל "מנהיג" מנסה לשרוד במפלגתו, לשכנע את הציבור שאין מתאים ממנו לתפקיד, ושרק הוא ישמור על ביטחון ישראל.

הדבר העצוב הוא שאף אחד מאותם "מנהיגים" לא הפגין מנהיגות.

אנחנו שוב באותו מקום שהיינו לפני קצת יותר משנה, ללא מנהיג שיעצור ויאמר: מדינת ישראל היא מדינה עצמאית.

ללא מנהיג שמוכן לסכן את יחסיו עם מנהיגי העולם על מנת לשמור על זכויותיהם של אזרחי ישראל, ובכללן הזכות לחיים.

האם שכחנו כמה שאנו זקוקים למדינת ישראל?

האם שכחנו את השנאה?

אם שכחנו, הרי שסוף השבוע האחרון היה אמור לתת לנו תזכורת קטנה.

השחתת אתר זיכרון, ירי טילים לנגב.

נכון, נורים פחות טילים לנגב, אך הירי לא פסק.

זו תהיה טעות נוראית לחשוב שהשנאה עברה מן העולם.

מדינת ישראל זקוקה למנהיג.

מנהיג שיידע לבוא ולהגיד: אזרחי מדינת ישראל קודמים לכל.

מנהיג שיבין שלעיתים מלחמה היא הכרחית.

מנהיג שיפנים שעצמאות היא ההפך מתלות.

הגיע הזמן שאומות העולם יבינו שמדינת ישראל היא לא פעוטה שזה עתה למדה ללכת.

מדינת ישראל לא צריכה לקבל רשות ממנהיגי העולם על מנת לבנות.

מדינת ישראל נלחמה על עצמאותה.

אנחנו, אזרחי מדינת ישראל, ראויים לחיות לא פחות מאשר אזרחים של מדינות אחרות.