רק לפני חצי שנה התקשורת הייתה מלאה בתמונות משדרות רוטשילד, מהפגנות, מאותו זעם שהופנה נגד הממשלה.

יקר פה, הם אמרו.

הם האשימו את הממשלה, כי נתניהו אשם בכל.

לא משנה במה מדובר, העיקר שיש את מי להאשים.

מזה מספר ימים הרשת גועשת, מלאה בזעם.

הפעם כנגד היצרנים.

מסתבר שחטיפים שמיוצרים בארץ ונמכרים בארצות הברית, כן, מרחק לא קטן מישראל, נמכרים במחצית המחיר ואפילו בפחות.

מזכיר קצת את מקרה הגבינה הצהובה, שישראלית שקנתה אותה בחנות בארצות הברית שלחה לארץ את החשבונית, והמחיר של הגבינה שם נמוך מהמחיר פה.

נו, הממשלה עדיין אשמה?

הרי אי אפשר לפקח על כל מוצר ומוצר, וגם כך התקנות לא ממש נאכפות עקב מחסור תמידי בתקנים של פקחי משרד התעסוקה, המסחר והתעשייה.

אז הנה, מסתבר שהאחראים הם היצרנים, המשווקים, אלו שמוכרים לנו, הצרכנים, תירוצים כמו "הם נתקעו עם מלאי".

ידעתי שבארצות הברית זול יותר לקנות דברים מאשר בארץ.

היום, בעידן שבו מגוון עצום פרוש לנגד עינינו במרחק הקלדה, לא קשה להשוות מחירים של מוצרים מסוימים.

גם אני לא דמיינתי את פערי המחירים האלה.

ידעתי שקיימים פערים בביגוד, בהנעלה, בכלי רכב, אבל במזון שמיוצר בארץ?

כשמדובר במוצרים מיובאים, מספרים לנו שיש עלויות לייבוא, יש מסים, יש הובלה, יש גם מרווח שיווק.

כל זה נכון, יש עלויות נוספות לייבוא, אך כשזה נוגע למוצרים תוצרת הארץ?

לפני כשבועיים צפיתי בכתבת תחקיר של "המקור", על מחירי המלט בארץ, על היצרנית היחידה, שהוגדרה כבר לפני שנים רבות כמונופול, על חוסר הכדאיות בייבוא.

שמעתי על פערי המחירים, גם שם, בין מה שנמכר לישראלים ובין מה שנמכר לרשות הפלסטינית (אותה אחת שמחבקת מחבלים אחרי שהם שוחררו במסגרת עסקה כלשהיא, כן?).

אבל אנחנו קונים.

קונים כי אין ברירה.

הרי מי יתחיל לייבא גבינות רכות, שמתקלקלות תוך ימים ספורים ממילא?

למה להיכנס לשווקים שבהם יש כבר יבואנים חזקים?

למה לייבא כשהמיסוי גבוה על מנת לשמור על התוצרת המקומית?

למען האמת, יש היגיון במיסוי מגן, כי הרי מטרתו היא לשמור על מקומות העבודה בשוק המקומי, כלומר, למנוע אבטלה בתחומים מסוימים.

אבל מה ההיגיון במיסוי גבוה על ייבוא בתחומים שכבר כמעט ולא עוסקים בהם בישראל?

הפכנו לשבויים של היבואנים.

אם זה לא מספיק, אנחנו גם שבויים של היצרנים המקומיים.

אותן חברות ששולטות בנתח נכבד מהשוק, שמעסיקות אומנם אלפי עובדים, אך גם מרוויחות ומשלמות הון לא קטן למנהליה הבכירים.

מספרים לנו סיפורים, מורידים מחירים של מספר מצומצם של מוצרים לתקופה קצרה כדי להרגיע אותנו (ואז מעלים את המחירים של רוב המוצרים).

גם לנו יש אחריות, כצרכנים.

להחרים, למצוא חלופות, להפגין (מי שיודע להפגין נגד הממשלה, שיידע להפגין גם נגד היצרנים שמפקיעים מחירים).

לא לשבת בחיבוק ידיים בשעה שהמחירים שוב עולים.