מדברים כל הזמן על שוויון בנטל, על הצורך בגיוס חרדים, על שירות תמורת זכויות.

אבל אז מגיעה המציאות, ואנחנו מגלים שההתמקדות בחרדים לא נכונה.

כן, גם הם חלק מהמדינה, אבל אם יש שני מגזרים שזכו עד כה לפטור משירות צבאי באופן גורף, צריך להחיל כל תיקון על שניהם.

זו בדיוק הבעיה: המגזר הערבי לא מעוניין בשירות לאומי, או שירות אזרחי.

אצל החרדים זה עובד קצת אחרת, ומעורבים בזה לא מעט שיקולים (בנוגע לשירות צבאי בעיקר, מבחינת כשרות האוכל, צניעות, תפילות וכו'), וכמו בכל נושא בחברה החרדית, מעורבים בזה הרבנים.

אותם צריך לשכנע, לא את הצעירים שיקשיבו להם, כי הם חונכו ללכת לפי מה שהרב אומר.

אם הרב יגיד להתגייס לצבא, הצעיר החרדי יתגייס.

אולי כשזו תהיה נורמה, הסיכוי לזכות בשידוך טוב יעלה.

צריך לזכור ששידוך טוב בחברה החרדית נקבע בצורה מסוימת, ולא הדרגה הצבאית משפיעה, כי אם ההגדרה של בחור כעילוי.

אולי יהיה להם קל יותר להתחיל בשירות אזרחי, אולי גם כזה שייתן להם ניסיון תעסוקתי וקצת יותר ידע במקצועות החול, כך שיוכלו להתפרנס בכבוד בעתיד.

לגבי המגזר הערבי יש פתרון אחר, אבל הם לא מוכנים לקבלו.

לא אומרים להם להתגייס לצבא, אלא לשירות לאומי, או שירות אזרחי.

שיתנדבו בתוך הקהילות שלהם, בתוך המגזר, לאו דווקא במגזר היהודי.

אבל חברי הכנסת הערבים, שכביכול אמורים לייצג את ערביי ישראל, מתנגדים בתוקף.

קודם, הם אומרים, תנו לנו שוויון מלא, תסללו כבישים, תנו לנו.

שוכחים, כנראה, שבמגזר שלהם לא ממש משלמים ליישוב (אני מכלילה בגסות, ואני מניחה שיש יישובים שבהם התושבים משלמים כל מה שנדרש מהם), לא ארנונה ולא אגרות, לא היטלים ולא כל מס אחר.

העיקר לקבל קצבאות, תקציבים ממשרד הפנים, ולבוא בטענות שהם הקורבן.

כיום, אגב, ישנם צעירים וצעירות מהמגזר הערבי שמתנדבים לשירות אזרחי.

מדי פעם אפשר לקרוא על כך בעיתונים, וגם על כך שהסביבה מתנגדת, ובזה הם דומים לחרדים, שמפחדים יותר מהסביבה מאשר מהשירות עצמו.

האמת היא שהם יכולים להרוויח, דווקא כי הם מיעוט, כי הם מרגישים מקופחים, כי נותנים במקומות עבודה העדפה ליוצאי צבא ושירות לאומי.

כן, מדובר בשני המגזרים שיכולים להרוויח משירות כלשהו לטובת המדינה.

עדיין נשאר לי הטעם המר של כפיית התנדבות.

זה פשוט לא יעיל.

כן, שירות אזרחי יכול להועיל, אבל אולי זה צריך להגיע ממקום אחר.

להבין את המגזרים ואת החששות של הצעירים במגזרים האלו לפני שכופים עליהם דבר מה.

אין רע בגיוס חרדים (רק שלא יבואו נשמות טובות ויתחילו לדבר על הדרת נשים בעקבות גיוס חרדים), אבל כדי שהשירות שלהם יהיה יעיל, עליהם לרצות בו.

להבין את מהות מדינת ישראל, לרצות להיות שותפים בה, להיות חלק מכוח העבודה.

המגזר הערבי גם הוא צריך להבין שזה תורם בעיקר לו: כשרוב צעירי המגזר ישרתו בשירות האזרחי, מי יטען שהם לא משתתפים, לוקחים ולא נותנים בחזרה?

הממשלה, מצידה, תצטרך להוציא כספים.

השירות הלאומי, השירות האזרחי וכן השירות הצבאי לכולם יעלו כסף.

מענקים, נסיעות, תקנים, פטור מביטוח לאומי במהלך התקופה, הכשרה.

זה לא יקרה מהר, למי שדואג.

אבל אולי זה שווה את המחיר, אם שני מגזרים שהולכים וגדלים ייצאו לעבוד ולא יהיו תלויים בקצבאות.

מעניין שכאשר מדברים על שוויון בנטל מדברים רק על חרדים.

מעטים מעזים להזכיר את המגזר הערבי, שהוא גדול יותר מהמגזר החרדי, ודווקא בו נשמעות תלונות רבות על קושי במציאת עבודה (כנראה בגלל השירות הצבאי החסר).

אבל ככה זה במדינתנו, לפעמים קל יותר למצוא מטרה קטנה ולא גדולה, ואולי גם העלות זניחה ביחס לעלות של שירות אזרחי למגזר הערבי.

העיקר, שחרף העובדה ששני המגזרים זוכים לפטור חוקי, מחר שוב יגידו ש"אלו החרדים שמשתמטים".