הגזירות הכלכליות לא אמורות היו להפתיע אותנו.
אולי היה עדיף להתחיל עם תחילת כהונת הממשלה הנוכחית, בשעה שהמשבר העולמי העמיק.
כנראה שהיינו שאננים, התגאינו בכך שלא נרטבנו כשכולם הוצפו, התגאינו בכלכלה חזקה אבל לא חשבנו קדימה.
בשלב מסוים גביית המסים הייתה גבוהה מהצפי, וסביר להניח שזה שימח את רשות המסים כמו גם את פקידי משרד האוצר.
אבל כנראה שמישהו לא חישב נכון, ואולי ניסו לחכות לרגע האחרון כדי למנוע עוד גזירות על הציבור הישראלי, שמשלם הרבה.
לא רצו להעלות מסים במהלך מחאה "חברתית" (שהייתה פוליטית לחלוטין), לא רצו להרגיז יותר מדי את הציבור, שזעם על המחירים הגבוהים של מוצרי היסוד, לא רצו לפגוע, רצו לשדר "עסקים כרגיל".
המשבר העולמי נמשך.
ממשלות נופלות, אחוזי האבטלה במדינות מסוימות הם מפחידים, הזעם של התושבים שם ברור, ואנחנו שמחנו שאנחנו לא הם, שלנו יש מדינה עם כלכלה חזקה, שמתגברת על מכשולים.
עדיין לא נפגענו, לא בצורה חזקה, אבל לא נוכל להימנע מכך, לא כל עוד מדינות מתמוטטות, לא כל עוד אין צפי לשיפור.
אז למה אני מרגישה שלמרות כל הטיעונים, הגזירות מוגזמות ויכולות להחמיר את המצב?
אני יכולה לראות את ההיגיון בהעלאת המע"מ (מס ערך מוסף, שאותו משלמים על רוב המוצרים, למעט פירות וירקות לא מעובדים), רק לא במהלך השנה, עדיף באמצע השנה או בתחילתה, כך שניתן יהיה להיערך בהתאם.
גם את ההיגיון בהעלאת מס ההכנסה אפשר לראות, בייחוד כשהשכר גבוה יותר, ואולי אפשר היה להעלות אותו אפילו יותר למשתכרים שכר גבוה במיוחד.
הטלת מס מעסיקים היא מיותרת, מטופשת ותגרום ליותר נזק מתועלת, לדעתי לפחות.
למה להעניש מעסיק על כך שהוא מעסיק עובד בשכר שהוא מעל שכר המינימום?
אם הממשלה רוצה למנוע אבטלה, אם הממשלה רוצה שלא נגיע למצב של ספרד ויוון, עליה למנוע מיסוי מטופש ומזיק, כמו מס המעסיקים.
דרך טובה יותר למניעת אבטלה היא הכשרה מקצועית והסבה מקצועית, שנלווית לה עלות לא קטנה, אך בטווח הארוך, ההשקעה משתלמת.
קיצוץ במשרדי הממשלה הוא נחוץ, ואני מאמינה שיש הרבה מקום להתייעלות, אבל כמו תמיד, צריך לדעת איפה לקצץ וכמה.
לקצץ בחינוך זה הצעד המטופש ביותר, צעד שאין בו ראייה לטווח ארוך, כי חינוך הוא השקעה, אין גמול מהיר, ואין מקום לתהות על גמול. חובתה של המדינה לספק חינוך לאזרחיה.
בביטחון יהיה קשה לקצץ, גם אם יש משרות מיותרות, גם אם ניתן לייעל את המערכת הצבאית, ותמיד יש צורך בתוספות לתקציב הביטחון.
אבל אלו לא הקיצוצים הכואבים ביותר.
יכאב לנו הרבה יותר אם יקצצו בתקציב המשטרה, אם ייסגרו תחנות מפאת חוסר תקציב, אם לא יגייסו מספיק שוטרים.
אחת הטעויות הגדולות ביותר שממשלה יכולה לעשות, היא לקצץ את תקציב הבריאות בשעה שהוא ממילא אינו מספיק, כאשר ידוע לכל שמדי שנה "ועדת הסל" צריכה לדחות תרופות שבחלקן מצילות חיים, כי התקציב לא מאפשר לרכוש את כל התרופות.
יש רבים בישראל שלא זוכים לטיפול הטוב ביותר, כי אין מספיק רופאים, אין זמינות לרופאים, אין בדיקות מסוימות בפריפריה (או שהזמינות שלהן מאוד נמוכה, ולפחות מבחינתי נראה שאין הבדל גדול), תרופות מאושרות בארץ שנים אחרי שהן מאושרות בעולם, ולא כולן באותו הסל שכולם מדברים עליו, וגם כשהן נכנסות לסל, לפחות בהתחלה, מספר מצומצם של חולים יכול לקבלן, כי הן יקרות מדי.
הגזירות יכאיבו לנו בכיס, ללא ספק.
חלקן נחוצות, ואי אפשר לערער על הנחיצות שלהן, אך אולי כדאי, רגע לפני האשרור, לחשוב שוב על ההשלכות.
לקצץ בזהירות, מבלי לפגוע בביטחון האזרח, בהשכלתו או בבריאותו, מבלי להטיל "קנס מעסיקים".
יש במה לקצץ (למשל, יש קצבאות שאפשר לקצץ, כאלו שמפלות בין אזרח לאזרח), ואפשר למצוא דרכים חלופיות שישמרו על תקציב המדינה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
